ת"ק 49275-05-15 רזניקוב נ' החברה לפיתוח נצרת עילית בעמ

התובעת, מדריכת ספינינג, בתקופה הרלוונטית ב"קאנטרי אשר בבעלות וניהול הנתבעת, הגישה תביעתה זו לתשלום עבור שירותיה אשר ניתנו לנתבעת.

התובעת טוענת כי במהלך חודש אוקטובר 2014 החלה לעבוד כעצמאית אצל הנתבעת. שכרה של התובעת שולם לה כנגד הגשת חשבוניות.

התובעת טענה כי החל ממועד תחילת עבודתה, פעלה הנתבעת בניגוד למוסכם ביניהן, כך לצורך ההמחשה התבקשה להמציא חשבונית בגין חודש העבודה הראשון קודם שקיבלה את התשלום בפועל ובהמשך, כלל לא שולם לה שכרה בגין חודשי עבודה פברואר, מרץ ואפריל. לאחר שהובהר לה על ידי נציגי הנתבעת כי זו שרויה במצוקה כלכלית קשה אשר מונעת תשלום שכרם של עובדיה, פנתה לבית המשפט בתביעה זו.

לאחר הגשת התביעה וקודם לדיון כאן, עם כניסתה לתפקיד של מנכ"לית חדשה לנתבעת, שולם שכרה של התובעת במלואו, בסך של 1,800 ₪. על כן גדר המחלוקת אשר נותרה כעת הינה תשלומים בגין הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובעת לטענתה אחר שעבדה במסירות רבה במשך 3 חודשים ללא תמורה.

הנתבעת טענה כי משעה ששולם שכרה של התובע, היא אינה חבה כלפיה בדבר. אשר ליתר רכיבי התביעה כגון הפרשי ריבית והצמדה ופיצוי בגין עגמת נפש, טענה הנתבעת כי הסכומים להם עותרת התובעת הינם מוגזמים וללא כל הצדקה ומששולם שכרה של התובעת, דין התביעה להידחות.

מנכל"ית הנתבעת מסרה, בדיון אשר התקיים לפני, כי אכן הנתבעת היתה שרויה במצוקה גדולה, בין היתר בשל העדר מנכ"ל במשך שנה ואילו משנכנסה לתפקידה והחלה לטפל בעניינים הדרושים טיפול, בין היתר בתשלום לתובעת. מנכ"ל הנתבעת טענה כי לא יכן שהובטח לתובעת תשלום הצמדה וריבית, אולם אישרה כי לא היתה בזמנים הרלוונטיים עובדת הנתבעת ועל כן עדותה בעניין זה אינה מידיעה אישית.

בחנתי את טענות הצדדים.

לפי נתוני הריבית ומדד המחירים לצרכן מבנק ישראל לתקופה מושא תיק זה, לא נגרמו לתובעת הפסדים.

עם זאת, מקבלת אני את טענת התובעת כי יש לפצותה בגין עגמת הנפש אשר נגרמה לה בשל כך שהמשיכה לעבוד, אך בלא שקיבלה את שכרה.

התובעת הקפידה להמשיך ולהגיע לעבודתה, חודש אחר חודש, משך שלושה חודשים, הגם שלא קיבלה כל תשלום בעבור עבודתה. מטבע הדברים, כאשר אדם עובד, הוא סומך ומצפה לקבל את פרי עמלו, במועד, כפי שסוכם. מטבע הדברים, הוא אף מנהל את ענייניו תוך שהוא מסתמך על הכספים שעתיד הוא לקבל. לא שמעתי מן הנתבעת כל תלונה ביחס לאופי או למהות העבודה שביצעה התובעת וכאמור, חרף זאת, בחרה הנתבעת שלא לשלם לתובעת את כספה, אשר שולם לה רק לאחר שהתובעת נאלצה להגיש תביעה, עניין אשר גרם לה, אף הוא בפני עצמו, להוצאות ולטרחה.

אחר זאת, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 1,000 ₪, סכום הכולל גם את הוצאות ההליך.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.