דונוב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

בתאריך 29.11.15 בצומת "פלי"ם" (להלן: "הצומת"), ארעה תאונת דרכים בין רכב התובע מסוג וולוו מ.ר. 74-036-10 (להלן: "רכב התובע") לבין רכב מ.ר. 89-524-75 שהיה מבוטח באותה עת על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

הנתבעת אשר קבלה את גרסת התובע בנוגע לאופן בו ארעה התאונה, נאותה לשלם לו פיצוי בשיעור של 80% מגובה הנזקים שנגרמו לו, שכן לטענתה היה לו אשם תורם בשיעור של 20%.

התביעה המונחת בפני נוגעת להפרש של אותם 20%. לטענת התובע מדובר בתאונה שהאחריות המלאה להתרחשותה צריכה לחול על נהג רכב הנתבעת ועליו בלבד.

בתארו את האופן בו התרחשה התאונה, טען התובע כי בהגיעו אל הצומת הוא עצר את רכבו בהתאם להוראת האור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו וכי משהתחלף האור לירוק, נסע הרכב שעמד לפניו קדימה ואילו הוא החל בנסיעה אחריו, כשבנתיב השמאלי לצדו היה אוטובוס שאמנם הסתיר את שדה ראייתו לשמאל אך החל בנסיעה גם כן. בשלב זה, עם תחילת נסיעתו שמע התובע את צופר האוטובוס ומיד לאחר מכן הגיח רכב הנתבעת אשר חלף על פניו במהירות כשנכנס אל הצומת על אף האור האדום שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתו. בעקבות כך, פגע החלק הקדמי של רכב התובע בדופן הימנית אחורית של רכב הנתבעת (ר' בתצלומים נ/1 ו- נ/2).

לתמיכת גרסתו הציג התובע את סרטון התאונה שצולם באמצעות מצלמת רכבו בזמן אמת.

הנתבעת הכופרת בחובתה לפצות את התובע פיצוי מלא, טוענת כי הלה לא נקט בכל אמצעי הזהירות המתחייבים בעת כניסתו לצומת, על אף האור הירוק שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתו.

לאחר ששמעתי את גרסת התובע וצפיתי בסרטון שהוצג בפני על ידו ובתצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב גם כן (נ/1 ו- נ/2) מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.

אכן, הלכה פסוקה היא כי זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית ואין להשתמש בה "בעיניים עצומות". בע"א 553/76 אליהו נ' חנחן קבע בית המשפט העליון כי:

"אסור לנוהג רכב להכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם

ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, משמע, שגם