ת"ק 49137-05-14 לוי ואח' נ' רודין ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד שמקורן בסכסוך שכנים שנתגלע בין הצדדים על רקע בקשת התובעים להרחיב דירתם בדמות בניית מרפסת חיצונית מעל מרפסת הנתבעת, בבית המשותף המצוי ברחוב הסייר 4 בירושלים. 

התובעים והנתבע שכנגד, הינם בני זוג כאשר התובעת 2 הייתה רשומה כבעלת הזכויות בדירת מגורים מס' 6 המצויה בבית המשותף הנ"ל (נכס מקרקעין הידוע כגוש 31304 חלקה 6). כיום התובע 1 הינו בעל הזכויות בה. הנתבעת והתובעת שכנגד, הינה בעלת הזכויות בדירת מגורים מס' 4 בבית המשותף הממוקמת מתחת לדירת התובע.

התביעה העיקרית:

2.לטענת התובעים, כעולה מכתב התביעה, בעקבות מעשיה ומחדליה של הנתבעת נגרמו להם נזקים בהיקף של 33,579 ₪ בעטיה של הסתמכותם על הסכמה מפורשת מטעמה לאפשר להם לבצע הרחבה מבנית של דירתם בדמות בניית מרפסת לדירתם.

3. במהלך שנת 2010 פנו התובעים לנתבעת לבחינת נכונותה לאפשר להם בניית מרפסת לדירתם הממוקמת מעל מרפסת הנתבעת שהינה מרפסת לא מקורה. תוספת זו, הייתה אמורה לגרום לסגירה /קירוי המרפסת הקיימת של דירת הנתבעת, ומשכך הייתה מייתרת את הצורך בפרגולה הקיימת, אשר למיטב ידיעתם, נבנתה ללא רישיון.

4.בד בבד, בהתאם לדרישות הדין, פנו התובעים ליתר דיירי הבית המשותף לצורך קבלת הסכמתם לתוכניות בניית המרפסת כדרישת החוק. בעניין זה התקיימה אסיפת דיירים במהלך חודש דצמבר 2010. באותה ישיבה נעדרו בעלי הזכויות של דירה מס' 3. הנתבעת שנכחה בפגישה הביעה הסכמתה ואף חתמה על גבי תוכניות הבנייה שהוגשו לעיריית ירושלים ובנוסף הגדילה לעשות ודאגה להחתים את בעלי הזכויות בדירה מס' 3 שכאמור נעדרו מהישיבה לאחר שהסבירה להם משמעות ההסכמה והחתימה בשפה הרוסית. כעבור שבוע, החזירה הנתבעת את התוכניות לתובעים בצירוף חתימתה וחתימת בעלת דירה מס' 3.

5. על יסוד הסכמת הנתבעת, כמו גם יתר הדיירים ומשנסללה הדרך עבור התובעים לבניית מרפסת לדירתם, החלו הם בהליכי רישוי מול כל הגורמים הרלבנטיים ובכל הפעולות הנדרשות על פי דין. הבקשה להיתר בנייה הוגשה לעיריית ירושלים ביום 23.12.2010. הנתבעת אף חתמה על יפוי כוח לתובעים להיות באי-כוחה החוקיים לצורך פנייה לגופי הרישוי למיניהם, כגון מנהל מקרקעי ישראל, לחברת חפציבה, לעו"ד שמחיוף ולכל גורם אחר, לשם הוצאת אישור זכויות לגבי הדירה אשר בבעלותה והיתר בנייה למרפסת שלה. כן סוכם בין הצדדים, כי כלל העלויות להוצאת ההיתר, ימומנו ע"י התובעים.

6. נוכח הסכמת הנתבעת, התובעים נאותו לשאת אף בהוצאות הנוספות של הנתבעת לטובת הפיכת מרפסת הנתבעת כמתאימה לצרכיה. לאחר תקופה ארוכה במהלכה פעלו לקבלת 'היתר הבניה' שהוצא בסופו של יום ב- 7.6.2012, פנו התובעים לנתבעת לשם תאום העניינים הדורשים לצורך ביצוע הבנייה בפועל. או-אז הנתבעת דרשה לערוך הסכם בכתב לצורך הסדרת היחסים ביניהם. במסגרת הסכם זה, ביקשה הנתבעת אף להסדיר את השיפורים והשיפוצים אותם ביקשה הנתבעת לערוך, ובכללם- סגירת המרפסת בחלונות אלומיניום, וזאת כאמור על חשבון התובעים. התובעים נאותו לחתום על דרישות הנתבעת, למעט ההתחייבות לפיצוי מוסכם בגין איחור או הפרות הסכם אחרות. התובעים נאותו להפקיד את הכספים הנדרשים לבנייה בחשבון נאמנות אשר יופקדו בידי עו"ד מטעם התובעים. דא עקא, כי הצעה זו נדחתה ע"י הנתבעת.

7.בין הצדדים הוחלפו מכתבי עורכי דין במהלך חודש אוקטובר 2012 ואף התקיימה פגישה בחודש יוני 2013. בפגישה, דרשה הנתבעת ביצוע שינויים בתכנית. שינויים אלו אושרו ע"י התובעים אך בהתנייה, כי יוחל בהליך הבנייה. הנתבעת סירבה לכך. בחלוף שבוע ימים, ניגשו התובעים לעיריית ירושלים על מנת למסור 'תוכנית שינויים' וכן לצורך הארכת תוקף 'היתר הבניה'. בחלוף שבוע ימים, נתבשרו, כי 'היתר הבניה' הוקפא בשל הגשת תלונה במשטרה על ידי הנתבעת. מבירור שערכו עלה, כי ביום 9.7.13 הגישה הנתבעת תלונה במשטרה בדבר זיוף חתימתה. לתובעים נמסר ע"י חוקר המשטרה, כי התלונה הוגשה כנגדם באופן אישי. ביום 23.3.14 נשלחה לתובעים הודעה מהמשטרה בדבר החלטה שלא להעמידם לדין. משכך, ביום 18.5.14 הופק 'היתר בניה' ע"י העיריה, כאשר תוקפו נכון להיום תלוי ועומד עד ליום 7.6.15.