ת"ק 49106-06-16 וינר נ' רוטנברג ואח'

1.הנתבעים שכרו דירה מאת התובע החל מיום 16/5/15.

לטענת התובע החל מספטמבר 2015 הועברו לו דמי השכירות באיחור, כך שדמי השכירות של ספטמבר 2015 הועברו באיחור של 27 ימים; דמי השכירות של אוקטובר 2015 הועברו באיחור של 31 ימים; דמי השכירות של נובמבר 2015 הועברו באיחור של 30 ימים ודמי השכירות של מאי 2016 הועברו באיחור של 7 ימים.

סה"כ טוען התובע לאיחור מצטבר של 97 ימים באופן שמזכה אותו לטענתו בפיצוי של 150 ₪ ליום, סה"כ 14,550 ₪.

בגין האיחור טוען התובע לזכאותו לפיצוי המוסכם סך של 7,500 ₪.

עוד הוסיף התובע וטען כי 2 אהילים שהוסרו בעת כניסת הנתבעים לדירה לא הוחזרו למקומם עם עזיבתם את המושכר וכי מזוזות שהיו בדירה הוסרו. יובהר כבר בשלב זה כי מעבר להעלאת הטענה לא הוגשה כל תביעה בעלת משמעות כספית בהקשר לטענות אלו.

2.מנגד טען הנתבע שבסופו של דבר כל דמי השכירות הועברו לתובע גם אם באיחור. לטענת הנתבע האיחור בתשלום דמי השכירות היה בשל מצב כלכלי ירוד ובעיות שונות שפירט בדיון וכי התובע היה מודע לאותם נתונים. עוד טען הנתבע שהתובע ממילא מחזיק בשיקים שהופקדו בידו להבטחת חובות השכירות וכי אלו לא הוחזרו עד היום.

עוד העלה הנתבע טענות שונות הנוגעות לאי תיקון מזגן שהיה בדירה. כן טען שנברשת שהיתה באחד החדרים התקלקלה והתובע אישר להחליף את הנברשת לניאון וכי בדירה לא היו מזוזות עם כניסת הנתבעים לגור בה.

המחלוקת בין הצדדים היא איפוא בשאלת זכותו של התובע לפיצוי בגין איחור בתשלום דמי השכירות ולפיצוי המוסכם.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

3.אין מחלוקת שהנתבעים איחרו בתשלום דמי השכירות החל מספטמבר 2015. הנתבע עצמו מאשר הדבר בכתב ההגנה ובטיעונו בבית המשפט.

במקרה כזה זכאי התובע לפיצוי של 150 ₪ לכל יום איחור כאמור בסעיף 6 לחוזה השכירות (צורף כנספח לכתב התביעה).

יחד עם זאת, גם זכות חוזית יש לקיים בתום לב (סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), כך שספק אם היה מקום שהתובע ידקדק על קוצו של יוד לגבי ימי האיחור המצטברים. לא ניתן להתעלם מהרושם המתקבל מטיעונו של התובע כי מדובר בחישוב דקדקני עד לכדי קנטרני.