ת"ק 49097-01-16 נוחיאן נ' הראל

התובע ומשפחתו התגוררו בשכירות בבית הנתבעים, בהתאם להסכם שכירות שנחתם בין הצדדים.

לטענת התובע, הפקיד בידי הנתבעים סכום כסף מזומן, "לפנים משורת הדין" לדבריו, והנתבעים סרבו להחזיר לידיו את הכסף עם סיום תקופת השכירות. לפיכך הגיש התובע תביעה זו, ועתר אף לחיוב הנתבעים על תיקונים שביצע בבית ושלדבריו הנתבעים מחוייבים לשאת בעלויותיהם.

התובע העמיד את תביעתו על סך 5,000 ₪ וזאת מבלי שפירט את התיקונים שאת עלויותיהם הוא תובע ואף לא צירף חשבוניות על תשלומן. התובע אף לא פירט מהו סכום הפיקדון שהוא תובע את החזרתו.

הנתבעים טענו להגנתם, כי מדובר בפיקדון אשר הופקד כמקובל וכמוסכם, להבטחת נזקים שעלולים להיגרם לנתבעים (המשכירים), לרבות בשל איחור בפינוי ונזקים שנגרמו לדירה.

הנתבעים הבהירו, כי מרבית הכסף שהופקד (1,200 דולר מתוך 2,000 דולר), הוחזר לידי התובע ורעייתו, וזאת לאחר שנוכו מהם הנזקים שנגרמו לנתבעים בגין תיקונים שנאלצו לבצע בדירה והפיצוי המוסכם עפ"י החוזה בגין האיחור בפינוי.

מטעם התובע העיד בפניי התובע עצמו, אשר חזר על טענותיו, והציג לי פירוט בכתב של התיקונים שביצע ושאת עלויותיהם הוא תובע מן הנתבעים.

התובע חזר על טענותיו בכתב התביעה, אישר כי 1,200 דולר מתוך כספי הפיקדון הוחזרו לו וכעת הוא תובע את ההפרש (800 ₪) וכן את הנזקים שנגרמו לו בביצוע התיקונים שפורטו (שעלותם מסתכמת ב – 1,995 ₪), ומסר כי אכן איחר בפינוי, אך לדבריו היה זה משום שעד שהגיע השלב בו הוחלט סופית כי החוזה לא יחודש והוא יפנה את דירתו, לא היה סיפק בידו להזמין הובלה ליום שישי (המועד בו אמור היה לפנות את הדירה) אלא רק ליום ראשון.