בקלייניק נ' שבצ'נקו

מונחת לפניי תביעה כספית לפיצוי בגין גניבת אופניים חשמליות. התובע עותר להשבת התשלום ששילמה עבור האופניים על סך של 3000 ₪, פירוק החלקים וכן עבור רכיב עגמת נפש.

על פי הנטען בכתב התביעה, בנה של הנתבעת גנב את אופניו של בנו של התובע שהיו מאובטחים בשרשרת מברזל אשר נחתכה. לאחר כשבועיים, זוהו האופניים על ידי התובע והוזמנה משטרה. מדובר באופניים שחורות תוצרת גרמניה שילדה 6533 מספר סוללה 123YO.

ביום 25.10.2016, נערך דיון בבית משפט השלום שעניינו החזרת תפוס (ה"ת 4975-10-16 בקלייניק נ' משטרת ישראל/תחנת נתניה). התובע ואשתו הציגו לבית המשפט קבלה שרכשו את האופניים החשמליות ביום 4.9.2016. המשטרה התנגדה להחזרת האופניים שנתפסו נוכח העובדה שהאופניים נתפסו אצל אדם אחר שאמו טוענת כי רכשה את האופניים מאדם בשוק וזאת ללא תיעוד (הפנו להודעתה מיום 28.9.2016). משכך, משטרת ישראל ביקשה כי בית המשפט יכריע בדבר נוכח העובדה "ששניים אוחזין" באופניים. לתגובת המשטרה לבקשה צורפו הודעות שנגבו מהנתבעת, הגב' שבצ'נקו, וכן מהמבקש, לצד קבלה בדבר רכישת האופניים אותה הציג המבקש במשטרה. בית המשפט פסק כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בחומרי החקירה שצורפו לתגובת המשטרה, בדגש על הודעת הגב' שב'צנקו (הנתבעת-א"מ) אל מול הודעות המבקש (התובע- א"מ) והקבלה שצורפה אליהן, מצאתי כיה מבקש הרים את נטל להוכיח לכאורה כי רכש את האופניים שבנדון בתאריך 04.09.16 בחנות ZARUMY וזאת תמורת סכום של 6000 ₪. עוד אעיר כי על גבי הקבלה שהציג המבקש מופיע מספר השילדה ומספר הסוללה של האופניים מושא הבקשה. בניגוד לכך, הגב' שבצ'נקו לא ידעה למסור פרטים בנוגע לזהות האדם ממנו רכשה, על פי הנטען, את האופניים ולא היה בידה להציג תיעוד של העסקה שנערכה בינה לבין המוכר. בנסיבות אלו, ובהעדר התייצבו לדיון מטעם מי מהצדדים פרט למבקש, מצאתי מקום להורות על החזרת האופניים נושא הבקשה לידי המבקש" (עמ' 2, ש' 14-24).

בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו למשך 30 יום והבהיר כי במהלך תקופה זו תוכל הנתבעת לפנות בהליך אזרחי להכרעה בבעלות באופניים.

הנתבעת בחרה שלא לתבוע בהליך אזרחי אולם המבקש בהליך החזרת תפוס עתר לבית משפט זה על מנת לחייב את הנתבעת בפיצויים עבור פירוק האופניים. הנתבעת החזיקה בטענתה כי היא רכשה את האופניים בשוק. היא לא ידעה לתאר את מוכר האופניים, לא הביאה אותו לעדות ולמצער תצהיר מטעמו שהרי בנקל יכולה הייתה לאתרו אם נוהג הוא למכור אופניים כחלק מעיסוקו.

על פני הדברים, התובע הוכיח במאזן ההסתברותי הנדרש בעלות על האופניים בכך שהחזיק בקבלה ששילם עבור האופניים על מספר השילדה המצוין על גביהם ומספר הסוללה, הוא פעל להשבתם הן בדיווח למשטרה על גניבתם והן בבקשה להשבת תפוס כמנהג בעלים, ובית המשפט אכן השתכנע בסופו של יום להשיב לו את האופניים. גרסתה של הנתבעת – הן בכתב בבית המשפט בהליך להשבת תפוס והן בע"פ בפני בית משפט זה– נותרה עמומה.