ת"ק 48988-04-14 ב' נ' א'

זוהי תביעה לתשלום סך 12000 ₪.

אין חולק שהנתבעת קיבלה מהתובע את הסכומים המפורטים בתביעה, בעת שהשניים חיו יחדיו כזוג בבית התובע.

התובע טוען שנתן לנתבעת את סכומי הכסף כהלוואה, בעוד הנתבעת משיבה שקיבלה את הסכומים כמתנה.

עוד מוסכם, שהתביעה לתשלום, גם בטרם התגלגלה לבית המשפט, הופיעה לאחר שהצדדים נפרדו ולאחר שהנתבעת התלוננה במשטרה שהתובע תקף אותה.

לבית המשפט הוצגה התכתבות בין הצדדים, לאחר שנפרדו דרכיהם, ממנה עולה נכונות של הנתבעת לשלם לתובע סך של 12000 ₪, בתשלומים על פי יכולותיה. התובע רואה בכך הודאה בחוב, בעוד הנתבעת טוענת, שאכן הסכימה לשלם לתובע סכומים שקיבלה במתנה, אך לא בשל מחויבות משפטית אלא משום שהתובע דחק בה ועל מנת שיחדל להציק לה ותשתחרר מהצקותיו.

באשד לסכומי הכסף שנתן התובע לנתבעת ישירות, קמה הנחה המבוססת על ניסיון החיים ונסיבות העניין, שהללו ניתנו, בלא כוונה של מי מהצדדים, שלנתבעת תקום חובה במישור המשפטי, להבדיל מהמישור המוסרי, להשיב את הכסף. בהקשר זה יש לראות את הסכמת הנתבעת, בהתכתבות עם התובע, להשיב את הכסף.

יצוין שהתובע גם העסיק את הנתבעת כעובדת בעסקו, בתקופת הזוגיות ביניהם.

באשר לסכומי כסף אלה, מקובלת עלי גרסת הנתבעת, שהכסף ניתן לה בלא מחויבות משפטית להחזירו.

אשר לסך של 5000 ₪, אותו שילם התובע לעו"ד בעבור שרות שניתן לנתבעת, הרי מדובר בתשלום מיוחד, שאינו משתלב כעניין שבשגרה במערכת יחסים שכזו. תשלום הנעשה בנסיבות שכאלה, מקים הנחה הניתנת לסתירה, שהנתבעת מחויבת להשיבו לתובע בתוך זמן סביר ואין מדובר במתנה. הנחה זו לא נסתרה.

אשר על כל אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5000 ₪.

סכום זה ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.3.15 ובכל 1 לחודש אחר-כך, עד תשלום מלוא הסכום שנפסק.

סכום שלא שולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.