ת"ק 48987-02-14 ימין נ' א.פ. עיצובים - שותפות מוגבלת

בפני תביעה כספית אשר במסגרתה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי כספי בגין עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה והוצאות בסך של - 5,000 ₪ זאת מהטעם שרכש בעסקה ביום 27.01.14 מוצרים תמורתם שילם סך של - 1,748 ₪. הוסיף התובע בתביעתו כי חלק מהמוצרים שסופקו לביתו נמצאו פגומים, הוחלפו על ידי הנתבעת, שוב נמצאו פגומים, ולכן דרש את ביטול העיסקה והשבת התמורה בסך 1,180 ₪ ששילם בגין אותם מוצרים שנמצאו פגומים והוחזרו לנתבעת. התובע טען כי הנתבעת החזירה לו את הסך של - 1,180 ₪ רק ביום 06.03.14, ומשכך, עתר לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה והוצאות בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות משפט.

הנתבעת עתרה לדחיית תביעת התובע שהוגשה נגדה בציינה כי התובע רכש ביום 27.01.14 מוצרים בעסקה, המוצרים שרכש סופקו לו ביום 03.02.14. מאחר ובחלק מהמוצרים שרכש נתגלו פגמים, הסכימה הנתבעת לבקשת התובע לבטל את העיסקה ככל שנוגע לאותם המוצרים בהם התגלו פגמים ולהשבת הסכום אותו שילם בגינם בסך של - 1,180 ש"ח, הכל על דעתו ובהסכמתו של התובע.

הוסיפה הנתבעת כי פעלה מיד להשבת הסך של - 1,180 ₪ לתובע באופן שביום 19.02.14 אושר במחלקת הנהלת חשבונות של הנתבעת הסכום האמור להחזר לתובע, השיק הועבר ביום 06.03.14 לסניף הנתבעת בנתניה בו רכש התובע המוצרים ובאותו יום 06.03.14 נמסר השיק לתובע שהפקידו בבנק באותו יום דהיינו ביום 06.03.14, השיק נפרע כך שהתובע קיבל חזרה את מלוא תמורת אותם מוצרים פגומים שהחזיר לנתבעת ובגינם בוטלה העסקה הכל בהתאם לבקשתו. בנסיבות אלו עתרה הנתבעת לדחיית תביעת התובע ולחיובו בהוצאות.

בעדותו בבית המשפט ציין התובע הדברים הבאים:

"ביום 8.3.14 עשיתי חוזה עם חנות הנתבעת ורכשתי עם חנות הנתבעת מס' מוצרים כפי שכתוב בהזמנה שצרפתי לתביעה שמספרה 5800165 ושילמתי 1,748 ₪ במזומן. היו צריכים לשלוח לי את הסחורה תוך 7 ימים מיום ההזמנה כי הייתי צריך לרהט את הבית. קיבלתי את המוצרים 7 ימים אחרי שהזמנתי אבל המוצרים היו פגומים ופניתי לנתבעת וביקשתי לבטל את העסקה אבל התבעת פנתה אלי ואמרה שיחליפו לי את המוצרים הפגומים ובאמת הם לקחו את המוצרים הפגומים ושלחו לי מוצרים אחרים ושוב המוצרים היו פגומים ואני הפסדתי יום עבודה כי נשארתי בבית כדי לקבל את המוצרים ושוב היו פגומים אז הפסדתי יום עבודה. בזמנו עבדתי בבנין והפסדתי יום עבודה. אמרתי להם שיקחו את המוצרים הפגומים ואני מבטל את העסקה ואז הנתבעת הסכימה והם באו לקחת את המוצרים הפגומים באותו יום והבטיחו לי שמיד הם יחזירו לי את הסכום ששילמתי כלומר את הסך של 1,748 ₪ ויפחיתו את מחיר המוצרים שבכל זאת השארתי בביתי כמו למשל מנורה. הם היו צריכים להחזיר לי סך של 1,180 ₪. הם לא החזירו את זה מיד למרות שאמרו לי שתוך שבוע ימים הם ישלחו לי שיק של 1,180 ₪ שלזה הסכמתי. עבר שבוע והם לא שלחו לי. כל פעם התקשרתי אליהם טלפונית וכל פעם אמרו שישלחו ולא שלחו, גם פיזית הלכתי לחנות הנתבעת מס' פעמים וכל פעם הבטיחו שישלמו לי ויחזירו את הסך של 1,180 ₪ ולא החזירו. כל פעם אומרים השיק מוכן רק מישהו צריך לחתום וכך זה חזר על עצמו. לי ולאשתי נגרמה עוגמת נפש מרובה מכל המקרה הזה. בסופו של דבר הייתי צריך להגיש תביעה. את התביעה הגשתי ביום 24.2.14. קיבלתי את השיק על סך 1,180 ₪ בתאריך 6.3.14. הפקדתי את השיק בבנק והשיק נפרע. אני תובע את הפסד ימי העבודה שלי והוצאות שנגרמו לי ועוגמת נפש שנגרמה לי כתוצאה מהמקרה".

עד מטעם הנתבעת, אדרי גבי, ציין בעדותו בבית המשפט הדברים הבאים:

"אני מנהל רשת הנתבעת. אכן התובע רכש ב-2.3.14 מוצרים מהנתבעת על פי הזמנה מס' 5800165, שלחו לו את הפריטים בהתאם להזמנה תוך 7 ימים מיום ההזמנה כפי שהוסכם בין הצדדים. הלקוח התקשר ואמר שחלק מהמוצרים פגומים ואנחנו באמת קיבלנו חזרה חלק מהמוצרים שהיו פגומים והחלפנו לו אותם במוצרים אחרים אלא שוב שהמוצרים היו פגומים ולכן הסכמנו לקבל את המוצרים חזרה ולהחזיר לו את הכסף לפי בקשתו כי הוא ביקש לבטל את העסקה והסכמנו. אני רוצה להסביר שמה שקרה הוא שמצד אחד התובע הגיע לסניף ששם קנה את המוצרים ולמרות שצעק ואני לא מתייחס לזה הוא ביקש החלפה נוספת שלישית במספר של המוצרים. כשביקשנו לתאם איתו יום כדי להביא לו את המוצרים שאינם פגומים אז הוא לא רצה לתאם יום ואז הוא הגיע לסניף והודיע אחרי צעקות ב-16.2.14 שהוא רוצה לבטל את העסקה ולא רוצה יותר את המוצרים ורק השאיר אצלו מס' מוצרים. הסכמנו להחזיר לו כסף ולהפחית רק את סכום המוצרים שהשאיר אצלו ובהסכמה נקבע שצריך להחזיר לו סך של 1,180 ₪. זה היה ב-16.2.14. מאותו רגע שהסכמנו בערב יום 16.2.14 לבקשתו להחזיר לו את הסך של 1,180 ₪ אז פעלנו כדי להחזיר לו את הסכום הזה. ביום 19.2.14 אושר אצלנו בחברה החזרת הסך של 1,180 ₪ שכן זיכוי בוצע בשיק ביום 6.3.14 והשיק נמסר לי ואני הייתי צריך להעביר אותו ידני לסניף נתניה שהרי זה תהליך של הנהלת החשבונות נושא החזרת כסף ללקוח, העברתי את השיק לסניף נתניה ב-6.3.14 כלומר באותו יום שקיבלתי אותו מהנהלת החשבונות מסרתי אותו לסניף כפי שציינתי ובאותו יום 6.3.14 התובע ציין בעדותו שהוא כבר הפקיד את השיק בבנק, כך שאני טוען שאין כל מקום לתביעת התובע ויש מקום

לדחות את תביעתו תוך חיובו בהוצאות".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות עולה, ועל כך אין חולק, שהתובע אשר ביטל עסקת רכישת חלק מהמוצרים שקנה בסניף הנתבעת בנתניה ביום 27.01.14, מוצרים שסופקו לו ביום 03.02.14 ושתמורתם שילם סך של -1,180 ש"ח הכל בהסכמת הנתבעת – קיבל מהנתבעת את מלוא תמורת מוצרים אלה בסך של - 1,180 ₪ חזרה מהנתבעת וזאת ביום 06.03.14. מהמועד שבו ביטל התובע את עסקת רכישת חלק מהמוצרים שרכש אצל הנתבעת, וזאת ביום 16.02.14 ובהסכמת הנתבעת, פעלה הנתבעת להחזרת הסך של - 1,180 ₪ לתובע, באופן שמחלקת הנהלת החשבונות בנתבעת זיכתה את התובע בסכום זה, ונרשם שיק לפקודת התובע בסכום של - 1,180 ₪ אשר נמסר למנהל רשת הנתבעת אדרי גבי ביום 6.3.14, על מנת שיעבירו ידנית לסניף הנתבעת בנתניה כדי למוסרו לתובע. מנהל רשת הנתבעת אכן קיבל השיק על סך - 1,180 ₪ לפקודת התובע במחלקת החשבונות של החברה הנתבעת, ביום 06.03.14, הביאו באותו יום לסניף הנתבעת בנתניה, מקום בו רכש התובע המוצרים, ובאותו יום נמסר השיק על סך - 1,180 ₪ משוך לפקודת התובע לידי התובע אשר העיד כי הפקידו בבנק בתאריך 06.03.14 והשיק נפרע כך שמלוא התמורה בגין אותם חפצים בגינם בוטלה העיסקה, הוחזרה לתובע, הכל בסמוך למועד ביטול העסקה.

עתירת התובע לתשלום בגין ימי עבודה שהפסיד בגין העסקה וביטולה החלקי נשוא הדיון לא הוכחה בראייה ממשית כלשהי דינה להדחות וכך אני מורה.