ת"ק 48877-10-15 דורי נ' מנובה ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 8.1.2015 באורנית. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 3,530 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי ובזבוז זמן. הנתבעים מכחישים את עצם קרות התאונה.

2.אין חולק, כי רכב התובע חנה ליד בתיהם של התובע ושל הנתבע 2 (הגרים בשכנות), וכי רכב הנתבעים נסע אחורנית לכיוון חזית רכב התובע.

3.אשת התובע, שהיתה עדה למעשה, טוענת כי מדובר היה בניסיון תמרון של הנתבע 2, וכי תוך הניסיון האמור, פגע בעצמה ברכב התובע, וגרם נזק. נוכח סירוב הנתבע 2 למסור פרטים, הוזעקה משטרה למקום, ולאחר דין ודברים נאות הנתבע למסור פרטים. הוגש דו"ח משטרה, ממנו עולה כי הנתבע 2 התייחס לארוע כאל "נשיקה" שלא גרמה כל נזק.

4.הנתבע 2 טוען, כי אשת התובע לא היתה בסמיכות מקום, אלא ליד חלון ביתה, וכי הוא חנה לפני רכבה, ומאחר שהוא מצויד בחיישני נסיעה לאחור, כלל לא פגע ברכב. הוא טען, כי מקור הגרסה המופיעה בדו"ח הפעולה של המשטרה הוא בדברים שיצאו מפיה של אשת התובע.

5.הנתבע 2 אף הציג תמונה של מקום התאונה, שצולמה במועד אחר, ותיאר על פיה את מקום עמידת שני כלי הרכב – תיאור עליו חלקה אשת התובע, שטענה שרק רכבה עמד שם, וכי לא היה מקום לפניו לחניית רכב נוסף, ועל כן מדובר היה רק בתמרון; ועוד הציג תמונות שצולמו מייד לאחר התאונה ולמחרת, באור יום, כדי להמחיש כי לא נגרם נזק כלשהו לרכב התובע.

6.לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בכל הראיות, לרבות התצלומים שהוצגו, אני מעדיף את גרסת אשת התובע, שכן בגרסת הנתבע 2 נפלו מספר בקיעים: ראשית, אכן מהתמונות שהציג, של רכב התובע לאחר התאונה, עולה כי הוא חנה כך שלא ניתן היה לחנות לפניו, כגרסת אשת התובע; שנית, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לעולה מדו"ח המשטרה, לפיו הודה הנתבע 2 במגע בין כלי הרכב, גם אם לא בנזק; ושלישית, ניתן היה לצפות לשמוע ממנו כי אכן שמע את צפצוף חיישני הרברס במכוניתו, וכי על פיהם ידע כי לא הגיע לכלל מגע ברכב התובע, אך גרסתו בעניין זה היתה עמומה, והחיישנים הוזכרו רק כראיה לכאורה לכך שלא היתה קירבה בין המכוניות.

7.באשר לתמונותיו שאינן מראות נזק – הרי אופי הנזק כפי שהוצג על ידי השמאי שבדק את רכב התובע: שבר בתופסנים המחזיקים את המגן הקדמי במקומו, הוא כזה שאכן לא בהכרח ניתן להבחין בו בעין בלתי מקצועית, ובלא בדיקת המגן מצידו הפנימי. לפיכך, גם אין בתמונות אלה כדי להפריך את גרסת אשת התובע. מנגד, הנזקים בגין בזבוז זמן לא הוכחו, ואני דוחה רכיב זה של התביעה.

8.יוער, כי הנתבע 1, שהיה מעסיקו של הנתבע 2 בעת המדוברת, ובעליו של הרכב, הגיש כתב הגנה, המבוסס על גרסתו של הנתבע 2, אך לא טרח להתייצב לדיון.

9.לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה נגד שני הנתבעים, ומחייב אותם לשלם לתובע סך של 3,030 ₪, וכן את הוצאות ההליך (כולל אגרת התביעה) בסך של 470 ₪, ובסך הכל: 3,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.