טופרובר נ' מלי

לפניי בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעה קטנה על סך של 33,400 ש"ח.

במועד הדיון שהיה קבוע בתיק זה ביום 27/7/17 התייצבה התובעת לבדה. לא הייתה כל התייצבות מצד הנתבע וכאמור, לא הוגש כתב הגנה מטעמו.

במעמד הדיון עתרה התובעת בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. במסגרת זו, הציגה התובעת לעיוני אישור מסירה של כתב התביעה שביצעה לנתבע באמצעות חוקר מטעמה לידי הנתבע בכתובת ברח' הפרדס 19 תל אביב. באישור החוקר צויין כי ביום 4/7/17 הודבק כתב התביעה על דלת ביתו של הנתבע וביום 24/4/17 בוצעה מסירה לידי אשת הנתבע בכתובתו. בהמשך צירפה התובעת, על פי החלטתי, אישור משרד הפנים המעיד כי הכתובת בה נעשתה המסירה הינה אכן הינה כתובת מגורי הנתבע.

אשר על כן והגם שמאז ביצוע המסירה ועד היום חלפו למעלה מחמישה חודשים, ומעל ומעבר לחמישה עשר הימים שנקצבו בתקנה 4(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן – "התקנות") ולא הוגש כתב הגנה, עתרה התובעת כבר במעמד הדיון בפניי למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

בנסיבות אלו, ולאחר שעיינתי בכתב התביעה על צרופותיו, ובהתחשב בסכום התביעה ונושאה, ראיתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 10 לתקנות ולתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.

הואיל ושימוש בתקנה זו אינו פוטר את בית המשפט מלבחון אם התובעת זכאית לכל הסעדים המבוקשים על ידה, גם בהנחה שכל האמור בכתב התביעה הוא אמת (רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ, פסקאות 14-11 לפסק הדין של השופט י' דנציגר (16.11.2011)), החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, ולקבוע כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 10,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (22/1/17) ועד ליום פסק הדין. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח.