ת"ק 48789-03-16 סברלו נ' יחזקאל

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעה שהוגשה בהליך תביעות קטנות על ידי מר סברלו אומברטו (להלן: "התובע") כנגד מרגרט יחזקאל (להלן: "הנתבעת") בגין נזקים שנגרמו לו בדירתו שמצויה בבניין הבית המשותף ברחוב סוקולוב 4, בת-ים, הרשומה כגוש 7145, חלקה 118 , חלקת משנה 4, בעקבות נזילות שהיו בצנרת דירת הנתבעת.

הנזקים החלו להתגלות בשנת 2014, ובין הצדדים אין חולק כי נגרמו בעקבות הנזילות.

על פי כתב התביעה נאלץ בנו של התובע לפנות את הדירה ולעבור לדירה אחרת בדמי שכירות. סמוך לאותה העת חברת הביטוח של הנתבעת פיצתה את התובע בסך של 4,838 ₪ .

לאחר מכן התובע השקיע לטענתו מאות אלפי שקלים בשיפוץ דירתו והפיכתה ל"דירת יוקרה" כלשונו. ב-3/15 חדרה נזילה נוספת לדירתו של התובע, בעקבותיה הגיש תביעה בלשכת המפקחת על רישום המקרקעין בחולון, ובקשה לסעד זמני בהליך ת.ת. 210/15.

הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 27.3.16, בו מינתה המפקחת על הבתים המשותפים בחולון מומחה מטעמה שיבדוק את דירת התובע. מומחה המפקחת קבע בממצאיו שמדובר בנכס "בגימור נאה", ומצא סימני רטיבות, עובש, נפיחויות צבע, ושאינה ראויה למגורים. התובע הודה כי הנתבעת פעלה כמצוות המפקחת- אך באיחור. התובע סבור כי מאחר והתביעה למפקחת על המקרקעין הינה רק לתיקון הליקויים, אזי ביהמ"ש זה מוסמך לפסוק לו יתר הפיצויים המגיעים לו, ובכלל זה פיצוי בגובה תשלום דמי שכירות בדירה חלופית ברמת דירתו, ופיצוי בגין בזבוז זמנו ועוגמת הנפש שנגרמו לו.

כפי שצוין לעיל הנתבעת אינה כופרת בחבותה, ומציינת ששילמה סך של 16,000 ₪ על פי מצוות המפקחת על הבתים המשותפים, ועל כן היא סבורה כי פטורה מתשלום בגין נזקי התובע כשטענות בגין הוצאות שכר דירה לא הוכחו מלפני ביהמ"ש ואין להם מקום. בכל אופן הציעה הנתבעת באמצעות חברת הביטוח שלה פיצוי בסך של 6,500 ₪ בבחינת "אין הצר שווה בנזק המלך", ברם לא נענה התובע להצעתה.

הדיון בפניי התקיים ביום 15.9.16, בו נכחו הצדדים וכן מר ערן חבר- נציג מגדל חברה לביטוח בע"מ.

התובע חזר על האמור בכתב התביעה והציג תמונות הליקויים שנגרמו, ההגנה חזרה על טענותיה, תוך שביקש נציגה להדגיש כי שולמו כל ההוצאות לתובע לרבות הוצאות שכ"ט המומחים, והפציר בצד השני להסכים לפיצוי שהוצע זה מכבר.

דיון והכרעה

עסקינן בתביעה נזיקית כמשמעה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח 1968. משלא כפרה הנתבעת בחבותה, לביהמ"ש נותרה מלאכת הדיון בנזקים שנתבעו במסגרת זו.

כפי שציינה הנתבעת בכתב הגנתה, לא הציג התובע סימוכין כלשהם לכך שנאלץ הוא, בנו, או מי מטעמו להתגורר בדירה אחרת, לא נטען גם במעמד הדיון כי בנו של התובע גר שם כפי שצוין בכתב התביעה, אלא נאמר רק שהוא בעצמו אינו יכול לגור בדירה שלו (ס' 12-13 לפרוטוקול הדיון מיום 15.9.16).

כמו כן לא הוגש כמוצג חוזה שכירות לדירה החלופית או חוו"ד שמאי מקרקעין בקשר לעלויות שכירות הנדרשות. משכך נראה על פניו כי הצדק עם הנתבעת, וכי ללא אסמכתאות לנזק מיוחד - לא ייפסק פיצוי.

על אף האמור, לאחר עיון בתמונות שהוצגו לעיני ביהמ"ש, לאחר עיון בחוות דעת המומחה שמונה מטעם המפקחת, ולאור הנזקים שנגרמו, ובכלל זה מניעת שימוש בדירת התובע כ-10 חודשים, סבורני שיש לביהמ"ש סמכות במקרה דנן לפסוק פיצוי גם בהיעדר אסמכתאות כאמור (ראו ע"א 525/74 אסבטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ פד"י ל(3) 251). נראה כי הפיצוי אשר יש לפסוק הינו בבחינת "נזק גלובלי" למרות שאין יודע איזה שימוש עשה התובע בדירתו, התגורר, העניק לבנו, או השכיר למאן דהוא. מניעת שימוש בדירה, גם אם היא אינה בשימוש תדיר, יש בה מעין פגיעה אוטונומית בתובע, ומניעתו בשימוש בזכות הקניינית שלו.

בנסיבות העניין סבורני כי יש לפסוק פיצוי גלובאלי והוגן בגין נזקו העקיף של התובע בסך של 18,000 ₪.