הינו נ' חבקה ואח'

עניינה של תביעה זו תאונת דרכים שאירעה ביום 28.7.16 במרחק של כ-100 מטר מצומת מכר.

מכתב התביעה עולה כי התובע, בעל רכב מסוג טויוטה טוען כי במהלך נסיעתו, בסמוך לצומת, נעצרו מספר רכבים בעצירת פתע ולפתע פגע ברכבו רכב מסוג טויוטה שעצר עצירה מאוחרת לטענתו. עוד ציין התובע כי רשלנות הנתבע 1 התבטאה בכך שלא שמר מרחק מהרכב שלפניו, נהג בניגוד לחוקי התנועה, נהג במהירות מופרזת ו/או במהירות שאינה בהתאם לתנאי הדרך. התובע תבע את הנתבע 2 שהינו בעל הרכב וכן את חברת הביטוח אשר סירבה להכיר באחריותה לתאונה נוכח העובדה שגילו של הנתבע 1 מתחת לגיל 30 ובכך אינו נכלל בפוליסת הביטוח של הנתבע 2.

הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ממנו עולה כי לטענתו דין התביעה להידחות נוכח העובדה שהתובע הוא זה שאחראי לתאונה וכן כי התובע הסתיר פרטים מהותיים מבית המשפט כאשר לא ציין בכתב התביעה כי קיבל פיצוי מחברת הביטוח אשר ביטחה אותו בביטוח מקיף בכל המועדים הרלבנטיים לכתב התביעה. זאת ועוד, טען בכתב התביעה הנתבע 1 כי הנתבע 2 הוא מעסיקו וכי הועסק אצלו כנהג קבוע.

בנוסף, טען הנתבע 1 כי נהג ברכב על פי החוק תוך שמירה על מרחק סביר מרכב התובע. זאת ועוד, טען הנתבע 1 כי בשלב מסוים נעצרו הרכבים שהיו לפניו וכי הוא בלם בלימה פתאומית. כתוצאה מכך, הרכב אותו נהג המשיך להחליק ופגע קלות בחלק האחורי של רכב התובע.

הנתבע 2 הגיש כתב הגנה וטען כי הנתבע 1 הוא האחראי לפיצוי התובע בגין מלוא הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע.

בדיון שבפני חזר התובע על טענותיו, הציג תמונות לגבי הנזקים שנגרמו לו וטען כי תיקן את הרכב ושילם בגין השתתפות עצמית. לגבי הסכום שהוא תובע ציין התובע כי תבע 6,000 ₪ וזאת בגין עוגמת נפש וכן הפסד ימי עבודה. עוד טען כי קיבל פיצוי בגין הנזקים מחברת הביטוח וכי הוא תובע את ירידת הרכב.

הנתבע 1 טעו בדיון בפני שהוא מבין שיש לו רשלנות וזאת נוכח העובדה שנהג ללא כיסוי ביטוחי כשלא צריך היה לנהוג וציין כי הוא הועסק אצל הנתבע 2 וכי ניתנה לו הרשות לנהוג ברכב מבלי שנאמר לו כי אין כיסוי ביטוחי. לגבי התאונה עצמה טען הנתבע1 כי ראה את הרכבים שלפניו עצרו וכי בלם בפתאומיות והרכב החליק ונסע קדימה עם גלגלים נעולים. הנתבע 1 טען כי אין לו חוות דעת לעניין תקינות הרכב וכי היה במרחק של 10 או 15 מטרים מרכבו של התובע והיה במהירות של 60 קמ"ש ונהג על פי המהירות המותרת. עוד ציין הנתבע 1 כי היה עייף וכי הדבר משפיע על הנהיגה.

הנתבע 2 טען כי הוא מעסיקו של נתבע 1 וכי לא היה כיסוי ביטוחי לנהיגת הנתבע 1 נוכח גילו וכי הוא לא אמר לנתבע 1 על כך מאומה. עוד ציין הנתבע 2 כי הרכב היה תקין באופן מלא וכי אין לו שום בעיה של נעילת גלגלים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, לרבות תמונות לגבי הנזקים אני סבורה שדין התביעה להתקבל. ראשית אציין כי אני קובעת כי הנתבע 1 הוא זה שאחראי לקרות התאונה. אני מסיקה מסקנות אלה נוכח הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע אשר מביאים אותי למסקנה כי רכבו של הנתבע 1 פגע ברכבו של התובע תוך כדי נסיעה מהירה ואי שמירת מרחק כנדרש בניגוד למצוות תקנות 49 ו- 51 לתקנות התעבורה, תשכא-1961 ובלם בלימת פתע ופגע ברכב התובע והדף אותו קדימה בניגוד להוראת תקנה 50 לתקנות התעבורה המורה על שמירת מרחק בעת נסיעה בשיירה. בנוסף, אינני מקבלת טענת הנתבע 1 כי שמר מרחק של 15 מטרים מרכב התובע וכי הגלגלים ננעלו כך שלא ניתן היה לעצור עצירה מוחלטת ולמנוע את התאונה. לא הוצגה בפני כל ראיה כי ברכב הנתבע קיימת בעיה מכנית כלשהי. זאת ועוד, בניגוד לדברי הנתבע 1 הרי שנתבע 2 שלל מכל וכל את טענותיו של הנתבע 1 וטען כי הרכב משמש אותו מידי יום וכי לא היתה כל בעיה ברכב זה. לכך יש להוסיף את העובדה שהנתבע 1 נהג ללא ביטוח.

אין מחלוקת כי הנתבע 2 היה מעבידו של הנתבע 2 בעת התאונה והאחרון נהג ברכב הנתבע 2 במסגרת עבודתו אצל האחרון. לפיכך, במקרה כזה קיימת אחריות לנתבע 2 כלפי התובע מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין נוסח חדש וראה ת.א. (ב"ש) 1367/07 השכרות רכב שלמה נ' אלהואשלה אברהים-פורסם בנבו וכן ראה תא"מ (ת"א) 12919-09-12 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' דרוד כהן ואח' – פורסם בנבו.