ת"ק 48641-12-14 גורן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעת התובעים לקבלת פיצויים בגין הוצאות והפסדים, שנגרמו להם לאחר שרכבם ניזוק והוכרז כאובדן כללי כתוצאה מתאונת דרכים, ושולמו להם תגמולי ביטוח ממבטחת רכבם. התאונה אירעה ביום 13.6.2014, סמוך לשעה 8:15, ובה היו מעורבים רכב התובע, שהיה נהוג בידי התובע 1 (להלן: התובע) ומשאית שהייתה נהוגה בידי נתבע 2 (להלן: הנתבע), אשר מבוטחת על ידי הנתבעת 1.

לטענת התובע התאונה אירעה כאשר נהג ברכבו ביציאה מאיזור קניון חיפה, בכביש 4, והשתלב מימין עם כביש 2 לכיוון צפון. התובע טען שלאחר ההשתלבות הוא נסע בנתיב הימני של הכביש, כאשר מימינו נתיב תחבורה ציבורית. לגרסתו, נהג המשאית התפרץ לפתע לנתיב נסיעתו, ופגע ברכבו באופן שרכב התובע נהדף לנתיב התחבורה הציבורית, הסתובב במקום סיבוב של 360 מעלות ולבסוף התנגש במעקה הבטיחות מצד שמאל של הכביש. תאונה זו גרמה לנזק שאינו ניתן לתיקון לרכב התובעים. התובע צירף לכתב התביעה אישור מחברת הביטוח המבטחת את רכבו, לפיו בעקבות התאונה הוא יהיה צפוי לשאת בתשלום דמי ביטוח נוספים בעתיד בסך של 1,640 ₪ עקב ביטול הנחת העדר תביעות. כמו כן, לבקשת התובע, בדיון שהתקיים בפניי הוריתי על תיקון כתב התביעה באופן שיתווסף לכתב התביעה סכום של 745 ₪ בגין הפסד פרמיה, והוגש על ידי התובע אישור הפסד פרמיה מחברת הביטוח (סומן ת/2). בנוסף, דורש התובע 1,000 ₪ בגין יום עבודה, טרחה ועוגמת נפש. משכך, סכום הפיצוי הכולל אותו דורש התובע הינו 3,385 ₪.

נהג המשאית טוען לעומתו כי הוא נסע בנתיב הימני בכביש 2, כאשר מימינו נתיב השתלבות. לגרסתו, התובע נסע במהירות מופרזת על מנת להספיק להשתלב בנתיב הימני, בו נסע נהג המשאית, אך עשה זאת ללא התראה קודמת ובחוסר זהירות, מה שהוביל להתנגשות רכב התובע במשאית, עת סטה לתוך מסלול נסיעתה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את גרסאות הנהגים, אני סבור כי דין התביעה להתקבל, והכל לאור הנימוקים שיפורטו להלן.

בטרם אפרט נימוקיי יש להדגיש כי הנתבע הורשע בפלילים בגין תאונה זו (כתב האישום, הכרעת הדין, גזר הדין ומסמכים נוספים מתיק החקירה, וביניהם הודעת הנתבע במשטרה, הוגשו על ידי התובע וסומנו ת/1).

לפי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), הממצאים והמסקנות של פסק דין פלילי חלוט המרשיע את הנאשם, ישמשו ראיה לכאורה לאמור בהם, ולפי סעיף 42ג לפקודת הראיות, אין להביא ראיות לסתור, אלא ברשות בית משפט, שתינתן רק מטעמים שירשמו וכדי למנוע עיוות דין (וראו: ע"א 71/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327 (1987)).