ת"ק 48579-12-15 אדן נ' אסולין

בחודש 8/15 רכש הנתבע מהתובע את זכויותיו כשוכר בחנות המצויה בחיפה. הצדדים סיכמו על תמורה של 60,200 ש"ח. אין מחלוקת כי הנתבע שילם עד כה סך של 38,000 ש"ח בלבד. אין גם מחלוקת כי הנתבע קיבל לידיו את החזקה בחנות, שיפץ אותה והחל להפעילה. הצדדים גם אינם חלוקים על כך שמספר חודשים לאחר מכן, הגישה בעלת הנכס תביעת פינוי נגד הנתבע ובסופו של דבר הוא אכן פינה את הנכס בתוך זמן קצר.

המחלוקת היא בדבר זכותו של התובע לקבל את יתרת התמורה שלא שולמה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי סיכם עם התובע על תשלום מקדמה בלבד, עד אשר יחתום עם בעלת הנכס על הסכם שכירות ויסכם את תנאיו. הנתבע הוסיף וטען כי לא הגיע להסכמות עם בעלת הנכס אשר אף פינתה אותו מהמקום. לאור כך טען הנתבע שאינו חייב בתשלום יתרת התמורה.

קיימתי דיון במהלכו שמעתי את הצדדים אשר הגישו מסמכים מטעמם. לאחר עיון במסמכים ושמיעת עדות הצדדים, אני רואה לקבל את התביעה.

ההסכם שנחתם על ידי הצדדים אינו קובע שתשלום היתרה מותנה בתנאי כלשהו, לרבות חתימת הסכם עם בעלת הנכס. ואולם, מדובר בתנאי ברור מאליו, שהרי התובע מכר לנתבע את זכויות השכירות וההחזקה בנכס ונדרשה לשם כך הסכמת הבעלים (סעיף 27(ב) לחוק החוזים (חלק כללי)). ואולם, בניגוד לטענת הנתבע, נחתם גם נחתם הסכם שכירות בינו לבין בעלת הנכס (ת/1), אלא שהוא הפר אותו, לא שילם את דמי השכירות ומכאן שנדרש – ובדין – לפנות את המושכר. סיכומו של דבר, התנאי המתלה בעניין זה התקיים.

הנתבע טוען עוד כי הסכם השכירות לא נכנס כלל לתוקף ולכן אינו חייב בתשלום יתרת התמורה למוכר. בעניין זה הפנה הנתבע לעמוד האחרון בהסכם השכירות שנחתם עם בעלת הנכס, שם צוין כי "חוזה זה יכנס לתוקף בכפוף להמצאת שיקים כמפורט בו לידי המשכיר וכן בכפוף לתשלום מלוא חוב השוכר למר אסף אדן, המחזיק הקודם בחנות". טענה זו יש לדחות מכל וכל. אף אם מדובר בתנאי מתלה לכניסת הסכם השכירות לתוקף המשפיע על זכות התובע לקבלת יתרת התמורה (ואינני קובע כך), הרי שהנתבע אינו יכול להסתמך עליו, שהרי הוא זה שלא קיים את התנאי המתלה בכך שלא שילם לבעלת הנכס את דמי השכירות (סעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי)). כמו כן בוודאי שאין בכך שהנתבע לא שילם לתובע את יתרת התמורה, להשליך – כמעגל שוטה – על זכות התובע לדרוש את תשלום יתרה זו.