מהרט ואח' נ' יחזקאלי

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.רכב הנתבע פגע בדלת הקדמית-ימנית של רכב התובעים, לאחר שהנתבע נסע לאחור כדי לצאת מחניית ביתו שברחוב הבילויים 39 בגדרה, ופגע ברכב שהיה בנסיעה באותו רחוב.

2.התובעת טענה כי בעת שנסעה באיטיות ברחוב הבילויים, בעומס תנועה, יצא הנתבע בנסיעה לאחור מחניית ביתו ופגע ברכבה, על-אף שצפרה לו. לטענתה, השניים יצאו מהרכב והחליפו פרטי פוליסה, והנתבע התנצל. לטענת התובעת, התברר לאחר מספר ימים כי הפרטים שנמסרו שגויים, ולאחר שהתקשרו לנתבע ונענו בשלילה לגבי מתן פרטי הפוליסה הנכונים, נאלצו להגיש את התביעה דנן.

התובעים הגישו תביעה לפיצויים בגין עלות תיקון הנזק בסך 2,419 ₪, הוצאות שכר שמאי בסך 585 ₪, וירידת ערך הרכב בסך 1,743 ₪. התביעה הועמדה על סכום כולל של 6,748 ₪, לרבות עוגמת נפש בסך 2,000 ₪.

3.הנתבע הכחיש את האמור בכתב התביעה. הנתבע טען כי התובעת יצאה מרחוב שכביץ, פנתה שמאלה לרחוב הבילויים, ופגעה ברכבו שנעצר בתחום חניית רכב נכה, וגרמה בכך לתאונה.

עוד נטען בכתב ההגנה, כי הנזקים הנטענים על-ידי התובעים אינם עומדים ביחס סביר לנזק שנגרם בפועל, ויש לדחות את חוות דעת השמאי שהעריך את שווי הנזקים בלא שהוצגו בפניו הנסיבות האמיתיות של התאונה.

4.בדיון הראשון שהתקיים התברר כי חסרים מסמכים בתיק, הנדרשים לצורך דיון ענייני והכרעה במחלוקת. התובע הגיש מסמך מבעלת הרכב הרשום (חברת החכר), המאשר תשלום פיצוי לתובעת בגין עלות תיקון הנזקים שנגרמו בתאונה ולא עבור ירידת הערך. לאחר הדיון השני שהתקיים, ועל פי החלטתי, הגיש התובע אישור הפסדים ממנו עולה כי כאשר ישולם פיצוי, ינוכו סכומים אלה: ההשתתפות העצמית לנזק בסך של 1,701 ₪, ההשתתפות העצמית לירידת הנזק בסכום של 1,280 ₪.

דיון והכרעה

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם ובחנתי את צילומי רכב התובעים, אני מעדיפה את גרסת התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה, על פני גרסתו של הנתבע, וזאת בשל אלה:

ראשית, הנתבע טען בעדותו – ותיעד בתרשים - כי התובעת הגיעה מרחוב הניצב לרחוב הבילויים, אולם בהדגמת התאונה באמצעות רכבי צעצוע, לא היה רמז לכך שהתובעת הגיעה מצד שמאל או מרחוב אחר ונראה היה שהיא הגיעה מאותו רחוב, אליו יצא הנתבע בנסיעה לאחור. יתרה מזאת, כשנשאל על-ידי בית המשפט האם כשיצא מהרכב שאל את הנתבעת מאיפה היא הגיעה, השיב כי "היא אמרה לי שהיא נסעה ועקפה את השיירה". קשה ליישב שתי גרסאות אלה.

שנית, הנתבע טען כי כאשר התכונן לצאת מחניית ביתו ברוורס, הוא הסתכל לעבר הרכבים היוצאים מרחוב הבילויים שלהם תמרור עצור, הבחין ברכב שעצר והנהג סימן בידו לנתבע לצאת בבטחה מהחניה. לנוכח טענת הנתבע כי התובעת הגיעה מרחוב שכביץ, בהכירו את המקום בו הוא מתגורר, כאשר הוא יודע שרכבים יכולים להגיע מאותו כיוון, לא ניתן להבין את ההתמקדות דווקאשלט העצור ברחוב הבילויים. הנתבע כלל לא ציין שבדק ומצא כי אין כלי רכב המגיעים מרחוב שכביץ.

שלישית, הנתבע טען בעדותו כי התאונה אירעה כאשר רכבו נמצא בשטח חניית הנכה הצבוע כחול. לא ניתן הסבר לטענה על פיה בחרה התובעת לנסוע לתוך נתיב החניה, במקום לתוך נתיב הנסיעה משמאלו.

6.לנוכח האמור אני קובעת כי התובעת נסעה בנתיב המיועד לנסיעה ברחוב הבילויים, והנתבע יצא עם רכבו לאחור ופגע ברכב התובעת, שלא בתחום מקום החניה לנכה. בכך הפר הנתבע את הוראות סעיפים 45 ו- 64(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

7.אציין כי בעדויות שני הצדדים היו סתירות קלות, ואולם אין באלה כדי לשנות את ההכרעה. העדפת גרסת התובעת מבוססת בעיקרה על עדות הנתבע, על השרטוט שערך הנתבע, ועל מבחן הסבירות וכפועל יוצא, אני קובעת כי הנתבע אחראי לתאונה. מאחר שקיבלתי את גרסת התובעת באשר לאופן האירוע, הרי שעל פי גרסה זו, אין להטיל עליה אשם תורם.

8.מאחר ועל פי המסמכים שהוגשו, אין התובע זכאי לפיצוי בגין ירידת הערך שנגרמה, הרי שאם שולם (או ישולם) אותו פיצוי, יבוצע התשלום לידי בעל הרכב הרשום, והתובע לא יידרש לשלם את ההשתתפות העצמית לנזק זה. לפיכך, הנזק שנגרם לתובעים הוא בסכום ההשתתפות העצמית לנזק בלבד.

סוף דבר

9.אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך 1,701 ₪, סכום ההשתתפות העצמית לנזק.

10.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שיערוך הסכום ליום מתן פסק הדין, את הצורך לדאוג לתיקון הרכב, את הטרחה שבניהול הליך משפטי, את קיום שני דיונים בשל מסמכים שהיו חסרים, ואת מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום, בערכים ליום מתן פסק הדין, על סך 2,200 ₪.

הפיצוי ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.