ת"ק 48464-10-15 גרינרג ואח' נ' גלבוע ואח'

המחלוקת בין הצדדים נוגעת ליחסי משכיר-שוכר ובעיקר חובות אותם נדרשו התובעים (הנתבעים שכנגד) לשלם לטענת הנתבעת (התובעת שכנגד) עם תום תקופת השכירות.

1. התובעים שכרו מן התובעת דירה למשך 7 חודשים בשנת 2015 (חודשים ינואר עד יולי). לטענת התובעים, לאחר עזיבתם את המושכר, הפקידה הנתבעת שתי המחאות שניתנו לה לביטחון על סך כולל של 4,500 ₪, וזאת טרם התברר לאשורו סכום חשבון המים שהיה עליהם לשלם בגין תקופת השכירות.

2. לגישת התובעים עקב אי התקנת מונה מים, ערכה הנתבעת חישוב אשר אינו תואם צריכתם האמיתית זאת בין היתר בהשוואה לחשבונות מים אותם נדרשו לשלם בעבר לחברת מי גולן, ואשר היו נמוכים באופן משמעותי.

3. התובעים הלינו כי לנתבעת גינה גדולה ועסק ועל כן צריכת המים גבוהה ואין לחייבם בגינה. במהלך הדיון הוסיפו התובעים וטענו כי בבית הנתבעת גרו 3 נפשות בניגוד לטענתה בדבר 2 נפשות בלבד, וכי בתקופות מסויימות עקב תקלה בדוד חשבונות המים היו מופרזים. לפיכך, לגישת התובעים דרך חישוב חלקם בהוצאות המים בהעדר מונה, שגויה.

4. עוד העלו התובעים כנגד הנתבעת טענות שונות בדבר אי דיווח לרשויות המס, דבר שלטענתם מנע מהם קבלת הנחה על חשבונות החשמל והמים לה הם זכאים מאחר ובנם נכה.

5. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד במסגרתם העלתה הטענות הבאות: א. התובעים עזבו הדירה כשהיא מלוכלכת ולא משופצת, בניגוד להסכם השכירות. יש לחייבם בהוצאות השיפוץ והנקיון בסך של 4,071 ₪.

ב. התובעים לא שילמו חשבון החשמל בסך של 1,523 ₪ בהתאם למונה.

ג. התובעים לא שילמו חשבונות המים. בהתאם לחשבון שערכה התובעת והוצג במסגרת התביעה שכנגד היה על התובעים לשלם סך של 3,060 ₪ עבור צריכת מים בגין כל תקופת השכירות (7 חודשים). מנגד, בדיון שנערך בפני גרסה הנתבעת (התובעת שכנגד) כי על פי חישוביה, חשבון המים הינו בסך כ-1,750 ₪ לכל תקופת השכירות. הנתבעת הסבירה בפירוט כיצד ערכה החישוב לאחר שהתייחסה לחשבון המים לחודש מאי אותו חילקה במספר הנפשות לגישתה, וכפלה במספר חודשי השכירות. דרך חישוב זו אף צורפה לכתב התביעה מטעם התובעים כשעל גבי החישוב מצויין כי הוא נערך ונכתב על ידי לאה (הנתבעת), משכירת הנכס. עיון בחישוב מעלה כי הוא נעשה בהתייחס ל-8 חודשי שכירות ולא 7, לא ברור מדוע.

ד. על התובעים לשלם פיצוי בסך 11,700 ₪ בגין "פיגור בפינוי הדירה". לטענת הנתבעת (התובעת שכנגד) לאחר שפינו הדירה, ונוכח מצבה שהצריך ניקיון ושיפוץ, לא יכלה להשכיר הדירה במשך 30 ימים. בהתאם להסכם השכירות נדרשו השוכרים לשלם פיצוי בגין איחור בפינוי בסך 390 ₪ ליום. הנתבעת הוסיפה וצינה כי הינה מוכנה להסתפק בסעיף זה בסך של 3,000 ₪ בלבד.

ה. לסיכום נטען, כי יש לחייב התובעים (הנתבעים שכנגד) לשלם לה הסך של 11,661 ₪ בניכוי הסך של 4,500 ₪ בגין המחאות הביטחון שהפקידה בהעדר ביצוע תשלומים. במילים אחרות, על התובעים לשלם לה יתרה בסך של 7,161 ₪ ובנוסף הוצאות משפט והוצאות הליך נוספות.

6. במהלך הדיון שמעתי טענות הצדדים, אשר הציגו מסמכים שונים.