חגג נ' חיר

בפני בקשה לפסלות שופט אשר הגישה המבקשת ביום 17/4/18, אשר הדיון בהליך נקבע ליום 22/4/18.

כן התבקשה והתקבלה תשובת התובעת.

טעמיה של המבקשת בבקשת הפסילה הינם החלטות אשר נתנו על ידי מותב זה בתיק, האחת – פס"ד בהעדר הגנה אשר ניתן כנגד הנתבעת והוצאות אשר נפסקו לחובת הנתבעת כתנאי לביטול פסה"ד, השניה – החלטה אשר דחתה את בקשת הנתבעת להעברת הדיון מחמת טענת סמכות מקומית.

למען הסדר הטוב יאמר כי פסה"ד אשר ניתן כנגד הנתבעת בהעדר הגנה ביום 1/2/18 בוטל לפנים משורת הדין, בהתאם לבקשתה אשר הוגשה רק ביום 12/3/18 וזאת בכפוף להפקדת הוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ בקופת בית המשפט כאשר בהחלטה מיום 13/3/18 המורה על ביטול פסה"ד, הובהר מפורשות כי סכום ההוצאות יועבר לאחר הפקדתו לתובעת.

מהבקשה אשר הוגשה כאמור בשיהוי רב, מספר ימים בלבד לפני מועד הדיון עולה כי הטענות רובן ככולן מופנות כאמור כלפי החלטות שיפוטיות אשר נתנו על ידי מותב זה ואשר לא הוגשה ביחס אליהן בקשה למתן רשות ערעור.

טענות המבקשת לפסלות המותב הינן טענות בעלות אופי ערעורי, זאת ותו לא.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי טענות בעלות אופי ערעורי אינן מקימות עילת פסלות – ראה ע"פ 8544/17 לוי נגד מ"י (פורסם בנבו).

ממילא, לא יעלה על הדעת כי בקשה לפסלות שופט תהווה דרך למי מהמדיינים לבור לעצמו את המותב אשר ידון בתיק.