בטה נ' ורד ואח'

בפניי תביעה כספית נזיקית על סך 14,132 ₪.

עניינה של התביעה תאונת דרכים.

לפי כתב התביעה, בתאריך 9/12/17 בשעה 15:30 לערך, נסע התובע בדרך נמיר ברכב מסוג פיאט דוגלו.

הוא הגיע לצומת בה יש שלושה נתיבים, שני הנתיבים השמאליים מיועדים לפניה שמאלה בלבד, והנתיב השלישי לנסיעה שמאלה וישר.

התובע טוען כי עמד בנתיב האמצעי, אשר היה מיועד לפנייה שמאלה בלבד. לאחר שהתחלף הרמזור, הוא החל לחצות את הצומת ולפנות שמאלה, כאשר היה במהלך פנייה שמאלה, הרגיש לפתע חבטה בחלק הימני קדמי של הרכב מרכב הנתבעת, אשר לדבריו, חתך אותו, תוך שהוא סוטה מנתיבו ופוגע בו בחלק הימני קדמי של הרכב.

התובע טוען כי הנתבעת החלה בנסיעה ישר, ולפתע חזרה בה וסטתה באופן קיצוני שמאלה, לתוך הנתיב האמצעי בו הוא נסע, וכך גרמה לתאונה.

הנתבעים כופרים בטענות התובע. לטענתם הנתבעת נסעה בנתיב הימני (שממנו אפשר לנסוע ישר ושמאלה), מתוך שלושת הנתיבים שבמקום. לטענתם, התובע הוא זה שסטה מנתיב נסיעתו, ופגע ברכבה של הנתבעת.

יצוין, כי לאחר שהתרחשה התאונה, הנתבעת חתמה לתובע על פתק, בו היא הודתה וקיבלה על עצמה אחריות לקרות התאונה. בהקשר זה, טוענות הנתבעות, כי הנתבעת הייתה מאוד מבולבלת, ובטעות סברה כי הנתיב הימני היה מיועד לנסיעה ישר בלבד, אך לאחר שהתברר לה שהנתיב הימני מיועד גם לפנייה שמאלה, היא טוענת שהיא נסעה כנדרש ממנה, לפי הוראות הדין.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, והתרשמתי מהאופן בו הן נמסרו, וכן עיינתי בחומר הראיות שכל צד מסתמך עליו, לרבות תמונות של זירת התאונה, הנתיבים המדוברים, והרכבים המעורבים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

אני מקבל את גרסתו של התובע כגרסה אמינה ומהימנה, המשקפת את אופן התרחשות התאונה, וקובע על פיה כי התובע נסע בנתיב האמצעי מבין שלושת הנתיבים שבמקום, כאשר מנתיב נסיעתו ניתן לפנות שמאלה בלבד. כאשר פתח בנסיעה, הייתה לצדו הימני הנתבעת, כאשר מנתיב נסיעתה, ניתן לנסוע ישר ושמאלה בלבד. במהלך ביצוע הפנייה, שהינה קשת רחבה שמאלה, סטתה הנתבעת לכיוון נסיעתו של התובע, ופגעה בחלק הקדמי ימני של הפיאט בו נהג, וגרמה לתאונה.

אני דוחה את גרסתה של הנתבעת 1, כגרסה בלתי מהימנה, אשר אינה משקפת את הדברים כהווייתם. גרסתה הייתה קשה עליי. להתרשמותי, אכן הנתבעת התבלבלה במהלך הנהיגה, לא בכדי היא צילמה את התמרורים במקום אשר תלויים שם, והציגה זאת בבית המשפט, ובהגינותה ויושרה, הודתה בפני בית המשפט ש"יש לה בעיה עם ימינה ושמאלה" (עמ' 1 שורה 32 לפרוטוקול) ועוד הוסיפה: "אם בית המשפט מראה לי את הסרטון שצילמתי עם כל השלטים שמאלה ישר, אני אומרת שאני התבלבלתי לגמרי" (עמ' 2 שורות 24-25 לפרוטוקול).

הנתבעת ביקשה לייחס את הבלבול האמור, לא לתמרורים המוצבים במקום, כי אם לבלבול שאחז אותה בעת התאונה, והוביל אותה לחתום על ההודאה לפיה היא מקבלת אחריות מלאה על קרות התאונה.

עם כל הכבוד וההבנה לנתבעת ולמה שחשה, מטבע הדברים לאחר התאונה, אני מתקשה לקבל את גרסתה.

התרשמותי היא כי הנתבעת התבלבלה במהלך הנהיגה, פירשה לא נכון את התמרורים ומפאת בלבול זה, סטתה שמאלה אל תוך נתיב נסיעתו של התובע, וגרמה לתאונה.

לא זו אף זו, הנתבעת חתמה על ההודאה בה היא מקבלת אחריות מלאה לקרות התאונה, במסגרת הודאה זו אישרה בכתב: "אני ורד נירה... נסעתי ברכב יונדאי... בנתיב ימני שנוסע ישר ופניתי לנתיב השמאלי ופגעתי ברכב פיאט... נפגעתי בצדו הימני קדמי והרכב שלי נפגע בצדו השמאלי אחורי אני אשמה בתאונה".

לא שוכנעתי כי הודאה זו ניתנה שלא מרצון חופשי, ו/או שניתנה עקב בלבול או קושי אחר של הנתבעת.

אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת 1 אחראית לקרות התאונה.

בכל הנוגע לנזק.