לוי ואח' נ' אטיאס ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים, שארעה בככר בדרך עירונית.

רכב התובע נפגע בדלת השמאלית ומעט בכנף הקדמית, ורכב הנתבעת נפגע בחזית עם נטיה לצד ימין.

התובע טוען כי נכנס לככר פנויה, הבחין ברכב אחר, המגיע מימינו במהירות, עצר על מנת לאפשר לרכב האחר לעבור, ואז פגעה בו הנתבעת מס' 1 בעצמה, והדפה את רכבו אל אי תנועה בצד ימין.

הנתבעת טוענת כי היא נכנסה לככר פנויה, ואז התובע נכנס לככר באיטיות, והיא לא הצליחה לבלום.

כל אחד מהנהגים טען כי ראה את הנהג האחר ממתין לפני הכניסה לככר.

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי בראיותיהם, אני קובעת כי האחריות המכרעת לתאונה רובצת על כתפי הנהגת, הנתבעת מס' 1.

מיקום הנזק ברכב התובע בדלת, וכיוון ההדיפה של רכב התובע אל אי התנועה שבאמצע הכביש, מלמד כי כבר היה בככר ולא רק החל בכניסה במקביל לכניסתה. עוצמת המכה בשני כלי הרכב, למרות שהנתבעת נסעה בעליה, מלמדת כי נסעה במהירות, ולא הספיקה כלל להאט או לעצור. כך העידה.

הנתבעות לא דייקו בגרסה לתאונה. כך בכתב ההגנה נכתב כי "לפתע התובע התפרץ במהירות לתוך מעגל התנועה" (סעיף 3 לכתב ההגנה) ושוב "נסע במהירות מופרזת" (סעיף 4 לכתב ההגנה). זו אינה גרסת הנתבעת מס' 1, שמילאה בהודעה על תאונת דרכים גרסה אחרת לפיה: "... ובזמן שנכנסתי לכיכר הוא נכנס באיטיות והתנגשנו". כך גם העידה לפניי בהגינותה: "הוא באותו זמן נכנס באיטיות, ככה שלא הצלחתי לבלום את עצמי בכלל..." (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 3-7). היא גם העידה כי לאחר התאונה רכבה המשיך שמאלה (שם, עמ' 5, שורות 1-5). התמונות של רכב הנתבעת (נ/1) לא צולמו במקום התאונה או בסמוך אליו, אף שנציג הנתבעות ניסה להציגן ככאלה (שם, עמ' 1, שורות 20-26). הרכב צולם עומד בחציו על מדרכה, ולה אבני שפה בצבע אדום-לבן, אך קל לראות כי הנוף אינו זה שסמוך למקום התאונה (ת/2, ת/3). בתמונות הקטנות, שצולמו כנראה על ידי השמאי, וצורפו לכתב התביעה שכנגד, ניתן לראות כי גם כרית האוויר נפתחה.

הסיכום הינו כי אני מחייבת את הנתבעת במלוא האחריות לתאונה, עקב הימנעותה מעצירה או האטה כלשהי למרות המרחק, בו היתה מרכב התובע, ולמרות שלטענתה ראתה כי נכנס לככר באיטיות. אני קובעת כי הנתבעת לא נסעה במהירות המתאימה ולא לא שמה לבה כלל למתרחש מולה. גרסת התובע כי נכנס כבר לככר פנויה, ועצר עקב פריצת רכב אחר לככר מימינו מתיישבת עם מכלול הראיות.