מסיקה ואח' נ' שפיגל ואח'

 צד ג:  מי נתיה(2003) בע"מ

1.בפני תביעות הדדיות של בעלי הדין בקשר לחוזה שכירות (להלן: החוזה) מיום 10.6.15 שלפיו התובעת שכרה בית של התובעים (להלן: המושכר) תמורת דמי שכירות של 7,500 ₪ לחודש.

יודגש שהתובע 1 לא חתם על החוזה כדייר אך הוא נשוי לתובעת ולצרוך כל דבר וענין שותף לכל האירועים נשוא התביעה.

2.התובעים עותרים לסכום של 24,853 ₪ שנאלצו לשלם לצד ג' ,רשות המים המקומית ,בגין צריכת מים חריגה שהתרחשה כתוצאה מפיצוץ צנרת תת קרקעית.

דרישת צד ג' עמדה במקור כסכום של 34,447 ₪ אך כתוצאה מפניה משותפת של בעלי הדין, הסכום הופחת לסכום של 24,853 ₪.

התובעים מסתמכים על סעיף 17 של החוזה וסעיפים 7 ו- 8 של חוק השכירות השאילתה תשל"א – (1971) לצורך טענתם של הנתבעים לפרוע את החשבון של המים.

לטענת התובעים פיצוץ הצנרת נבע מפגם או ליקוי תת קרקעי שלא היה בשליטת התובעים.

3. על פי דברי התובעים לא היו בעיות במערכת המים בבית עד 16.12.15 כאשר פקח מהצד ג' בא לקרוא את שעון המים בבית:

"הוא דפק על הדלת הייתי בעבודה, הוא צלצל אלי ואמר שיש לנו צריכה חריגה על המים ... שיש הצפה ורוצי מהר לסדר. לפני כן לא ידענו כלום". (דברי התובעת עמ' 2, שורות 8-6).

התובעת התקשרה לנתבעים אשר מיד פעלו ושלחו בעל מקצוע מטעמם אשר ביצע התיקון הדרוש.

אין בפני בית המשפט כל ראיה לגבי אופי הפיצוץ או מה שהיה דרוש לתקנו.

4.עמדת הנתבעים היא שדובר בצריכת מים במושכר. הן על פי החוזה והן על פי החוק התובעים הם האחראים הבלעדיים לפרוע חשבונות מים במושכר בכל תקופת החוזה.

כמו כן הנתבעים מייחסים לתובעים מידה רבה של רשלנות שלא שמו לב במשך התקופה הרלבנטית למה שמתרחש במושכר ובעיקר בגינה. דובר ב- 2,685 קוב מים – כמות עצומה. לטענתם התובעת אף אישרה שראתה שהדשא הסינטטי "צף על 8 ס"מ של מים".