ת"ק 48232-09-13 כחלוני ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 6,000 ₪ שהגישו התובעים- בני זוג, כנגד פלאפון- חברת תקשורת.

לטענת התובעים, ביום 22.5.12 התקשר התובע לנתבעת וביקשו לשלם חוב של בנו ע"ס 268.67 ₪ באופן חד פעמי. לטענת התובעים, הנתבעת המשיכה לחייב את כרטיס האשראי שלהם ללא הרשאה, שעה כאמור ביקשו לשלם את החוב של בנם באורח חד פעמי בלבד. בסופו של יום חויבו התובעים,לטענתם, בסכום כולל של 1,671 ₪ ועל כן עותרים התובעים להשבת סכום זה. בנוסף טענו התובעים כי רכשו שני מכשירי גלקסי מיני שאותם מסרו לבנם ואשתו. הנתבעת נטלה מכשירים אלו מן הבן מבלי מתן זיכוי ביתרת התשלום.

2.הנתבעת הכחישה באורח כללי את הטענה לגביה של 1,671 ₪ כאשר נטען שכל מאמציה לבדוק במה דברים אמורים לא הניבו פרי. לטענת הנתבעת,התובעים לא צירפו כל אסמכתא שתתמוך בטענתם זו. הנתבעת הוסיפה כי גם אם יש ממש בטענתם,של התובעים הרי שעל בנם ממילא לשלם את יתרת החוב כך, שככל שיתברר שיש לקבל את גרסתם, הנתבעת תשקול לתקן את כתב הגנה, או להגיש הודעת צד ג' נגד הבן.

ביחס למכשירים החדשים טענה הנתבעת, כי ביום 13.5.13 התקשרו התובעים בעסקה במסגרתה רכשו מכשיר מדגם סמסונג GT ושני מכשירים מדגם סמסונג "מיני". על פי הוראות ההסכם המפורשות הרכישה הנ"ל איננה מבטלת את יתרת התשלום ביחס למכשירים ישנים הנותרת בעינה.

הכרעה:

3.ביום 30.10.14 העידו בפני התובע וכן נציג הנתבעת. לאחר שנציג הנתבעת עיין בתדפיסי כרטיס האשראי של התובעים טען כי לא ניתן לעדכן במערכת הנתבעת שני כרטיסי אשראי וככל שהבן עשה שימוש, ללא רשות, בכרטיס האשראי של התובעים, עליהם לתבוע את הבן.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים,שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אכן עיון בתדפיסי כרטיס האשראי שהגישו התובעים ובחשבוניות החיוב מטעם הנתבעת,מעלה כי בנוסף לחיובים בגין שלושת המנויים על שם התובעים ושבגינם הוצאו לתובעים חשבוניות,נגבו ע"י הנתבעת באמצעות כרטיס האשראי חיובים נוספים אשר אינם מופיעים כאמור בחשבוניות על שם התובעים. סכום החיובים שנגבו באמצעות כרטיס האשראי, שלא בגין חיובים של מנויי התובעים, החל ממועד תשלום החיוב ע"ס 268.67 ₪ בגין חוב הבן,מועד שהיה ע"פ התדפיסים ביום 22.6.12 ולא כנטען ),עומד על 1501 ₪ (ולא כנטען ע"י התובעים אשר הביאו בחשבון גם חיוב קודם מיום 23.5.12). המדובר בחיובים כדלקמן:סך של 210.69 חיוב מיום 15.7.12, 258.58 חיוב מיום 3.12.12, 119.89 חיוב מיום 21.3.13, 342.63 חיוב מיום 3.5.13, 223.62 חיוב מיום 19.6.13, 345.74 חיוב מיום 19.8.13.

5.אין חולק כי ללא הסכמת בעלי כרטיס האשראי-התובעים, לא ניתן היה לחייב את כרטיסם. הטענה כי לא ניתן לעדכן במערכת שני כרטיסי אשראי לחיוב,איננה יכולה לפעול לחובת התובעים. מאחר שלא נטען ובודאי לא הוכח,כי התובעים נתנו הסכמתם לחיוב כרטיס מעבר לאותו חיוב חד פעמי ב6/12,הרי גם אם התשלום בוצע ע"י הבן בכל פעם באופן ספציפי(ללא עדכון קבוע במערכת),נמצא כי הנתבעת גבתה מהתובעים תשלומים ללא הרשאה מטעמם.

6.הנתבעת צרפה אמנם,תדפיסי מסך מחשב על פיהם טענה כי הבן הוא שביצע תשלומים בכרטיס האשראי של התובעים. אולם,משלא נטען כי התובעים מסרו את כרטיס האשראי לבן,או הסכימו שיעשה בו שימוש,אין די בעובדה שנעשה ע"י הבן שימוש בכרטיס האשראי כדי לחייב את הוריו.

בחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986,נקבע כי שימוש בכרטיס חיוב בידי מי שאינו זכאי לכך ע"פ החוזה,פוטרת את הלקוח (ראה סעיף 5 שם) אמנם בסעיף 5(ד) נקבע כי הגבלת האחריות לא תחול אם הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר. אולם,כאמור,במקרה דנן, לא נטען כלל כי התובעים מסרו או הסכימו שהבן יעשה שימוש בכרטיס האשראי שלהם. משאין חולק כי אין המדובר במנויים על שם התובעים, אלא בחוב של אחר ובהעדר טענה להסכמתם לתשלום בכרטיס האשראי שלהם,זכאים התובעים להחזר הסכומים שנגבו בכרטיס האשראי. למרות טענת הנתבעת בכתב הגנתה,בחרה הנתבעת שלא להגיש הודעת צד ג' כנגד הבן. משמדובר בתביעה קטנה, אין מקום לדחות את פסק הדין,אשר בהליך זה מתייחס ליחסים שבין התובעים לנתבעת בלבד.

7.אשר לחיוב בגין המכשירים הישנים, הדין עם הנתבעת. הנתבעת צירפה את הסכם ההתקשרות ממנו עולה בצורה מפורשת כי אכן רכישת מכשיר חדש איננה מבטלת "יתרת תשלומים קודמת עבור המכשיר/ים שנרכשו קודם לכן (גם אם נמסר/ו לפלאפון במסגרת שדרוג)" (עמ' 1). בעמוד השני להסכם אף צוין פרטי המכשיר הקודם: "קיט 3-02X Nokia לבן" , כאשר נותרו 22 תשלומים וסך כולל של 1,097 ₪. התובע הודה בחקירתו כי על אף שרכש הוא בתחילה את המכשירים, הסכים להעבירם לבנו. ראה בכתב התביעה:"אני מסרתי את המספרים לבן שלי ולאשתו" וכן בעדותו במסגרתה לא טען כי הבן נטל את המכשירים בניגוד לרצונו או ללא רשות.

הנה כי כן, הבן הגיע לשדרג מכשירים, שבהסכמת התובע הועברו אליו, כשנקבע במפורש בהסכם כי שדרוגם אינו מבטל חובות ישנים בגין המכשירים. זאת ועוד , התובע לא זימן את בנו לחקירה על מנת לברר האם בגין המכשירים שהחזיר קיבל הבן (ודוק, הבן ולא התובע) זיכוי כלשהו, שכן נציג הנתבעת טען שיתכנו מקרים שבהם תינתן הוזלה בתוכנית, או המסלול, כזיכוי על החזרת מכשירים ישנים (עמ' 2 שורה 2). אי זימון הבן לעדות עומדת כנגד גרסת התובעים בעניין.לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

8.לאור כל האמור,אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה לנתבעת לשלם לתובעים ,ביחד ולחוד, סך של 1,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

סכומים אלו ישולמו לתובעים תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.