ת"ק 4818-04-14 אשר נ' קשר רנטאקר בע"מ ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. רכבו של התובע נפגע בתאונה שהתרחשה בין רכב הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) לרכב הנתבע 3 (להלן: הנתבע), כאשר רכב הנתבעת נהדף לעבר רכב התובע, בשל ההתנגשות שאירעה.

2.אין כל חולק כי התובע זכאי לפיצוי, אולם הנתבעים חלוקים בשאלה מי מביניהם אחראי לתאונה: הנתבעת טוענת שישבה ברכבה, ושוחחה עם התובע, כשהמנוע כבוי, ולפתע נפגעה מרכב הנתבע. הנתבע טוען כי בעת שחלף על פני רכב הנתבעת, החלה האחרונה לצאת ממקום החנייה בלא שהבחינה בו, התפרצה לנתיב נסיעתו ובשל כך נגרמה התאונה.

דיון והכרעה

3. בפתח הדברים, מצורפת הראל חברה לביטוח בע"מ כנתבעת נוספת. בהתאם לבקשתה ולהסכמת התובע.

4.לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גירסת הנתבעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 3, ולדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-4, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התובע והנתבעת מסרו את אותה גרסה. אמנם, בכתב התביעה טען התובע כי ישב עם הנתבעת ברכבו, אולם בפתח הדיון ביקש לתקן ולהבהיר כי ישבו ברכב הנתבעת. התובע הנו למעשה עד אובייקטיבי שאין לו כל אינטרס איזה מהאחראים לפיצוי ישפה אותו על הנזק שנגרם לרכבו, ועל כן לא מצאתי יש סיבה להטיל ספק בדבריו.

שנית, תרשים מקום התאונה שהגיש הנתבע (עמוד שני לנ/2) מראה את רכב הנתבע שנוסע רובו בנתיב הנגדי, השמאלי בכוון נסיעתו, כאשר הנתבע חולף על פני רכבים החונים בניצב למדרכה, בניגוד לכוון התנועה המקובל, עליו החובה לנקוט במשנה זהירות. הנתבע טען כי הנתבעת היא שהתפרצה למסלול נסיעתו, אולם אין חולק שהתאונה אירעה בשעת לילה חשוכה – והנתבע העיד כי רכב הנתבעת 2 נסע עם אורות דולקים – ואין כל ספק שאם הנתבעת הדליקה את האורות כדי להתחיל בנסיעה, לפני הנסיעה, היה הדבר בולט לעין והנתבע יכול היה להיערך בהתאם ולמנוע את התאונה.

שלישית, עדותו של הנתבע אינה מהימנה עלי גם בשל הטענה כי נאלץ לנסוע בנתיב הנגדי בשל הרכבים החונים בחניה כפולה מימין כפי שנראה בתמונה נ/1. הנתבע בעדותו ציין כי "יש רכבים החונים בחנייה כפולה – זה קורה כמעט כל בוקר. יש שם גן ילדים וחייבים לעבור באמצע." משהתאונה נשוא התביעה ארעה בשעות הלילה אין כל סיבה והסבר לנסיעת הנתבע בנתיב השמאלי, בשעות שהגן אינו פעיל והסיבה לחנייה כפולה אינה קיימת.

5.באשר לסכום הפיצוי, התובע הוכיח סכום נזק בסך 11,579 ₪, עלות תיקון הרכב, ירידת ערך ושכר השמאי.

כאמור בחוזר מס' 3 של משרד התחבורה מיום1.6.83 , בחישוב הנזק הגולמי יש לכלול את רכיב המע"מ, גם אם הרכב לא תוקן.

הנתבעות עליהן מוטל החיוב לא טענו כנגד ירידת הערך שנקבעה בדו"ח שמאי התובע, וממילא מדובר ברכב משנת ייצור 2008, "בן" 5 שנים במועד התאונה, ובהעדר חוות דעת שמאי אחרת, אני מקבלת את ירידת הערך הנטענת.

6.אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני כדוגמת טרדה או עוגמת נפש. בתביעות המוגשות בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים, אין מקום לפסיקת פיצוי נפרד בגין נזק זה. בקביעת הוצאות המשפט של התובע להלן, נשקלו טענותיו לעניין עוגמת הנפש.

סוף דבר

8.התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3 מתקבלת.

9.לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 12,400 ₪.

סכום זה ישולם על ידי הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל מי מהם, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

10.התביעה נגד הנתבעים 2 ו-4 נדחית.

אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד, לשלם לכל אחת מהנתבעות 2 ו-4 הוצאות משפט בסך 250 ₪ (ובסך הכל 500 ₪). סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין הנתבעת 1 או הנתבע 3, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.