ת"ק 48138-07-15 צילקר נ' לסרי

הנתבעת שכרה דירת מגורים מאת התובע החל מיום 1/7/14 לתקופה של שנה עם אופצייה להארכה לשנה נוספת. הנתבעת הודיעה לתובע כי היא מבקשת לסיים את תקופת השכירות בתום השנה הראשונה. סוכם בין הצדדים שהנתבעת תפנה את הדירה עד ליום 2/7/15. הנתבעת ביקשה ארכה בפינוי הדירה וזאת עד ליום 4/7/15. התובע הסכים.

לטענת התובע עם עזיבת הנתבעת את המושכר גילה נזקים שנגרמו לדירה: הרס הדלתות והמשקופים ושברים בבלטות בסלון. כן מצא שבניגוד להתחייבותה על-פי החוזה לא סיידה הנתבעת את הדירה עם עזיבתה.

בהתאם לכך הוגשה התביעה בגין איחור במסירתה (4 ימים*153 ₪) 612; אובדן דמי שכירות של 30 ימים לצורך שיפוץ הדירה 4,590 ₪; שיפוץ וצביעת הדירה עקב הזנחתה סך של 6,840 ₪; החלפת דלתות ומשקופים 10,245 ₪; פיצוי בגין הפרת ההסכם 20,000 ₪; פיצוי בגין עגמת נפש 3,000 ₪. התביעה הועמדה על סך של 33,800 ₪.

מנגד טענה הנתבעת כי תביעתו של הנתבע מופרזת וכי לא הוצגה כל קבלה שיש בה להעיד על עלות התיקונים. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי הדירה נמסרה לה כשהיא לא צבועה ולא משופצת ומרבית דלתות הדירה פגומות. הנתבעת מודה שכלב שהחזיקה בדירה גרם לנזק לדלת האמבטיה, אך הכחישה כל אחריות לליקויים שקיימים במשקופים ודלתות אחרים. עוד טענה כי שקיעת מרצפות וסדיקתן אינה באחריותה.

המחלוקת בין הצדדים היא איפוא לגבי היקף הנזקים בדירה, ככל שקיימים, בגינם צריכה הנתבעת לפצות את התובע.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

אדון בנזקים להם טוען התובע.