עופר נ' פרולינגר

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבע להשבת כספי שכר דירה, הוצאות ופיצוי בסך של 6,523 ₪.

טענות התובעת

1. התובעת שהינה מתמחה במשרד עורכי דין, שכרה מן הנתבע חדר בדירת שותפים ברחוב אבן גבירול 159 בתל אביב. לאחר שנת שכירות אחת, ובהסכמת הצדדים, הוארך החוזה לשנה נוספת, החל מחודש אוגוסט 2016. הורי התובעת חתמו על חוזה השכירות כערבים.

    

2. בחודש דצמבר 2016 החליטו התובעת ובן זוגה לעבור לגור בדירה משלהם. התובעת הודיעה לנתבע כי בכוונתה לעזוב את דירת השותפים מטעם זה, ובהתאם לסעיף 11ב(1) לחוזה התחייבה למצוא שוכר חלופי.

    

3. על אף שיחות רבות של התובעת ושל גורמים מטעמה עם הנתבע, וכן פניות לבנו של הנתבע, התנגד הנתבע באופן נחרץ לעזיבת התובעת את הדירה, כאשר לטענתו עזיבת הדירה על ידה הינה שלא כדין ובניגוד לחוזה השכירות.

    

4. התובעת טוענת כי באחת השיחות עם הנתבע בענין עזיבתה, הציע הנתבע כי בן זוגה יעבור לגור עמה בחדר. לטענתה, לא הבינה את דברי הנתבע כראוי וסברה כי כוונתו להכנסת שוכר משנה תחתיה. משכך, וברצותה לעזוב את הדירה, ועל אף שהבהירה לנתבע כי אינה חפצה בפתרון של שכירות משנה, מצאה התובעת שוכרת חלופית, וחתמה עמה על חוזה שכירות משנה. עם החתימה על חוזה שכירות משנה שלחה התובעת לנתבע מכתב ובו פרטי שוכרת המשנה.

    

5. ביום 1/2/17 עזבה התובעת את הדירה. באותו מועד שילמה לנתבע את דמי השכירות, ושוכרת המשנה שילמה לה את אותו הסכום.