פסק דין 48080-10-13

תביעה קטנה להשבת יתרת שכר טרחה בסך 10,000 ₪ ששילמה התובעת לנתבע, עו"ד, אשר עמו התקשרה בהסכם מיום 31.10.12 לייצגה בהליכי הגירושין מבעלה.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1.ביום 31.10.12 התקשרו התובעת והנתבע בהסכם שכר טרחה על-פיו הנתבע יטפל בתיקיה של התובעת בבית הדין הרבני, כולל כתובה, ותיק מזונות המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. שכה"ט הועמד על סכום כולל של 30,000 ₪. התובעת טוענת כי סוכם שהנתבע יטפל בכל הנושאים הקשורים לגירושיה לרבות הסדרי ראייה, רכוש, מזונות ופתיחת תיק הוצל"פ נגד בעלה בגין אי תשלום מזונות וכן בקשה להגדלת המזונות. התובעת שילמה את מלוא שכר הטרחה המוסכם לנתבע.

2.התובעת טוענת כי הנתבע לא פעל בהתאם למוסכם בין הצדדים. הוא לא הגיש בקשות שסוכם שיוגשו עובר לדיון שנקבע לתובעת ובעלה בבית הדין הרבני ולא פתח תיק הוצל"פ נגד האחרון. כן טוענת התובעת כי הנתבע העביר למעשה את הטיפול בעניינה לעו"ד במשרדו, עו"ד יראת בנדלק, אף שהובטח לה שהוא יהיה מעורב אישית בטיפול, וכי הגיע לא מוכן לדיון שהתקיים בבית הדין הרבני, לא ייצג אותה כראוי בו והתנהג כלפיה בצורה לא ראויה. לטענתה, מספר ימים לאחר אותו דיון ביקשה להיפגש עם הנתבע לצורך הפקת לקחים, אלא שאז קיבלה הודעה ממנו בדבר הפסקת ייצוגה. לאחר מכן השיב הנתבע לידיה המחאות בסך 20,000 ₪ מתוך שכר-הטרחה ששילמה לו, והשאיר בידו סך של 10,000 ₪. לטענת התובעת, הנתבע איננו זכאי לקבל סכום זה, נוכח העובדה כי הוא ביצע רק חלק מזערי מהשירותים נשוא הסכם שכר הטרחה, באופן שהותרת שליש משכר הטרחה בידיו איננו סביר, ונוכח הייצוג הלקוי שניתן לה כמו גם הנזקים שגרמה לה התפטרותו.

3. הנתבע טוען כי התביעה משוללת יסוד. לטענתו, היה על התובעת לתבוע את השותפות שהוא שותף בה ולא אותו אישית. התובעת זכתה לייצוג מקצועי והולם. במהלך התקופה בה ייצג את התובעת הוא ביצע עבודה מרובה, הכוללת הגשת בקשות לבית הדין הרבני, הופעה בדיון ארוך שכלל גם חקירת עובדת סוציאלית והכנה להגשת בקשה להגדלת מזונות בבית המשפט לענייני משפחה. עם התובעת נערכו מספר פגישות והתקיימו שיחות רבות. לטענתו, התנהלות התובעת במהלך ההתקשרות היתה תוקפנית והקשתה על ניהול התיק. בנסיבות שנוצרו לא נותרה לו הברירה אלא לסיים את ההתקשרות.

דיון והכרעה

4.מהות התביעה הינה השבת שכר טרחה ששולם על-פי הסכם שבוטל. אין חולק כי הנתבע ביטל את ההסכם עם התובעת, וכי התובעת הודיעה כי היא מקבלת את ההודעה על סיום הייצוג (מייל מיום 31.12.12ׂׂׂׂׂׂ). משכך, הרי שענייננו בהסכם שבוטל בהסכמה. עקב הביטול, עומדת לכל אחד מהצדדים זכות השבה ביחס למה שניתן על-ידו עפ"י ההסכם (סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; ע"א 467/88 קול אטום מפעלי מתכת וחשמל בע"מ נ' צפורן, פ"ד מה(2) 242).

5.נוכח מהות זו של הדיון, אין הכרח להכריע בטענות התובעת בדבר ייצוג לא ראוי מצד הנתבע, מה-גם שהתובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו עקב ההתנהלות הנטענת של הנתבע. עם זאת, נוכח הטענות הקשות שהעלתה התובעת נגד הנתבע, אני רואה לציין, כי לאחר עיון בעדויות ובמסמכים שצורפו, מסקנתי היא כי טענות אלה לא הוכחו. מהעדויות ומהמסמכים שצורפו עולה כי עניינה של התובעת טופל על-ידי משרדו של הנתבע בתקופה הקצרה בה התקיים הקשר המקצועי בין הצדדים, תוך שננקטו מספר פעולות במסגרת ייצוגה בתביעה בבית הדין הרבני. עולה בבירור מהעדויות כי הקשר בין הצדדים לא התנהל על מי מנוחות, ונראה כי לתובעת תרומה לא מבוטלת בהקשר זה. לעניין זה אני רואה לתת משקל בעיקר לעדותה של עו"ד יראת בנדלק, אשר היתה בקשר ישיר מול התובעת, ואשר העידה בפני על הקושי הרב שחוותה בהתנהלות ובתקשורת מול התובעת עקב התנהלות האחרונה, לרבות הטחת האשמות תכופות, צעקות וכד'. עדותה היתה ישירה ולא מתלהמת, והותירה רושם מהימן ביותר. יצויין כי בכל הקשור להתנהלות עו"ד בנדלק "בזמן אמת", נראה כי אף לתובעת לא היו טענות של ממש. עולה בבירור כי בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות ממשיים, ובנסיבות אלה ההודעה על הפסקת הייצוג היתה לגיטימית ואף מתבקשת. אשר לטענות התובעת כי הנתבע התרשל בכך שטעה בפרטי מידע מסויימים שמסר במהלך הדיון בעל-פה בבית הדין הרבני, עיון בפרוטוקול המלא של הדיון לא מעלה תמונה חד-משמעית בעניין זה, ומכל מקום הרי שאף אם אניח כי היתה טעות כלשהי הרי שהתובעת לא הראתה כי היתה לכך השלכה לגופם של דברים וכי נגדרם נזק מכל סוג עקב כך.

6.כפי שצויין לעיל, הסוגייה העומדת להכרעה הינה השבה עקב ביטול הסכם. אין חולק כי התובעת זכאית להשבת חלק משכר הטרחה אשר שולם עפ"י ההסכם, וזאת משההסכם בוטל באיבו. זהו הדין, וזוהי גם עמדת הנתבע, אשר השיב לתובעת חלק משכר הטרחה ששולם. המחלוקת הינה אך באשר לשיעור ההשבה. לעניין זה טוענת התובעת כי יש להשיב לה את כל הסכום ששולם. הנתבע, מנגד, טוען כי ההשבה שבוצעה הינה כדין וזאת בשים לב לעבודה הרבה שהיתה כרוכה בטיפול בעניינה של התובעת, ואשר בוצעה על-ידי משרדו, בשים לב אף להתנהלות התובעת במהלך ההתקשרות אשר הצריכה השקעת תשומות זמן משמעותיות.

7.עמדת התובעת בדבר השבה מלאה איננה יכולה להתקבל, נוכח העובדה כי בתקופה בה עמד ההסכם בתוקפו פעל הנתבע על-פיו ונתן שירות מקצועי לתובעת. בנסיבות אלה, השבה מלאה של שכה"ט ששולם בתחילת ההתקשרות איננה נותנת ביטויי לזכותו הנגדית של הנתבע להשבה של ערך השירות שניתן על-ידו, ואיננה צודקת. מנגד, אינני רואה לקבל את טענות הנתבע לפיהן שיעור ההשבה כפי שבוצע על-ידו משקף באופן הולם שכר ראוי, בהתחשב במידת ההשקעה שנעשתה בפועל, ולפיכך אין להתערב בה. סבורני כי אמת המידה לבחינת שיעור ההשבה במקרה דנן צריכה להיות בראש ובראשונה ההסכם עליו חתמו שני הצדדים, המשקף את הסכמתם ההדדית בדבר שווי השירות המקצועי שיינתן, להבדיל מקביעת שכר ראוי במצב בו לא נקבע שכר חוזי. ככל שהסתבר בדיעבד כי ההתנהלות מול התובעת כרוכה בקושי ומחייבת השקעת זמן רבה יותר, ומשבהסכם לא נקבע הדבר כפרמטר לקביעת שכר הטרחה, אינני סבורה כי לתת לכך משקל מהותי בעת קביעת שיעור ההשבה לאחר ביטולו.