ת"ק 48065-02-14 עזרא נ' מנשה

עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.10.13.

לטענת התובע, ברצותו להיכנס לחניון של בנין מגוריו, עצר את רכבו עצירה מוחלטת בצמוד לשפת המדרכה, כאשר חלקו האחורי של רכבו מופנה אל הכביש, בזווית אלכסונית, וזאת על מנת לאפשר להולכי רגל לחלוף, קודם שיחצה רכבו את המדרכה לכיוון החניון. התובע טוען, כי שעה שרכבו שהה במצב האמור, פגע בו מאחור רכב הנתבע 1 אשר נסע בכביש, וכתוצאה מכך גרם לו נזק. עוד נטען, כי הנתבע 1 המשיך בנסיעתו עוד כמה עשרות מטרים עד שנעצר, וכי בצאת הנתבע 1 מרכבו, התנצל בפניו והבטיח כי ישא בתשלום עלות תיקון הנזק.

מנגד, טען הנתבע 1, כי שעה שנסע בנתיב נסיעתו, פגע בו רכב התובע, אשר יצא בנסיעה לאחור מחניה. הנתבע 1 טען, כי עצר את רכבו מיד עם הפגיעה, וכי אמנם התנצל בפני התובע, אך לא כנטילת אחריות על הפגיעה, כי אם על חוסר הנעימות הכרוכה במעורבות הצדדים בתאונה והוסיף כי מעולם לא אמר לתובע שבכוונתו לשלם על הנזקים שנגרמו לו.

הצדדים העידו במסגרת הדיון שהתקיים בפני ואף הדגימו את אופן התרחשות התאונה.

גם נציגי החברות המבטחות של שני הצדדים טענו בפני.

התרשמתי מן העדויות, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני. לאחר האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:

עסקינן במקרה של גרסה כנגד גרסה.

יובהר לעניין גרסאות הצדדים, שאף לא אחד מהם ראה הכיצד אירעה התאונה, ולמעשה עדותו של כל אחד מהם נמסרה באשר לפעולותיו שלו –

כך, טען התובע כי רכבו היה בעצירה מלאה, ולשאלת בית המשפט מסר, כי לא ראה את רגע הפגיעה ברכבו. מנגד, טען הנתבע 1, כי היה בנסיעה בנתיבו, וכלל לא ראה את רכב התובע נוסע לאחור, עד לרגע הפגיעה ברכבו.