ת"ק 48014-11-15 ארוך נ' גיטלמן

1.בפני תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה להשבת כספים ששילם לנתבע שהוא עורך דין כשכר טרחתו בשל הפסקת הטיפול המשפטי בעניינו.

2.התובע שכר את שירותיו של הנתבע לייצגו מול מעסיקו.

לצורך כך בין היתר נפגש התובע עם הנתבע לפגישת ייעוץ ביום 13/1/15. באותו מועד נחתם הסכם שכר טרחה וייפוי כוח לטובת הנתבע ומשרדו. נקבע כי שכר הטרחה יהיה שעתי ואם יצלח המו"מ עם המעסיק ייגזר שכר טרחה נוסף מהפרש שבין ההצעה הנוכחית של הבעלים לתובע להסכם שיושג בסופו של דבר. הוסכם שעלות שעת עבודה של הנתבע תעמוד על 500 ₪ + מע"מ. בשלב כלשהו של הפגישה הצטרף גם עורך דין נוסף ממשרדו של התובע שאף סייע לצדדים לגבש את אופן תשלום שכר הטרחה כשכר טרחה שעתי.

התובע הפקיד בידי הנתבע כבר באותו שלב 2 שיקים בסך כולל של 11,800 ₪ (10,000 ₪ + מע"מ בשיעור של 18%).

3.אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע השאיר בידי הנתבע קלסר מסמכים, אשר גם הוצג בדיון בפניי.

אין גם מחלוקת שלאחר הפגישה ולימוד החומר הוציא הנתבע בשמו של התובע מכתב התראה למעסיק, שלאחריו החליט המעסיק שלא לנהל מו"מ עם התובע ואף איים על התובע בפיטורים. לאור כך החליט התובע לקבל את הצעת מעסיקו וביום 26/1/15 שלח הודעת דואר אלקטרוני לנתבע כי הוא מוותר על שירותיו. בנסיבות אלה ביקש מהנתבע להשיב הסכום ששילם בניכוי שעות העבודה שהושקעו בתיק, ולטענתו לא נענה. לכן הגיש תביעה להשבת הסכום ששילם.

4.מנגד טוען הנתבע שהתובע פנה אליו לצורך קבלת ייעוץ משפטי בתחום דיני עבודה, לרבות הצורך בניהול משא ומתן עם מעסיקו ואפשרות להגשת תביעה אם לא היה מושג הסכם. לטענתו מלוא הסכום שהפקיד התובע בידיו נוצל לטובת שעות עבודה שהשקיע בפגישה עם התובע, לימוד החומר, בירורים משפטיים נדרשים, הוצאות מכתב למעסיק לאחר טיוטות שהועברו לאישור התובע וקשר שוטף עם התובע. לטענתו, השקיע בתיק במצטבר 19.75 שעות עבודה ולכן לא נותרה כל יתרה להחזר.

על פי הוראות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

5.בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה שעתי ללא סכום מינימלי שעל התובע לשלם לנתבע בגין שירותיו. התובע הפקיד בידי הנתבע סכום שווה ערך ל- 20 שעות עבודה, וזאת בהתחשב בתעריף של 500 ₪ + מע"מ לשעה.

בנסיבות אלה ככל שהופסק השירות לשמו נשכר הנתבע וטרם נוצל מלוא הסכום שהופקד בידי הנתבע, על הנתבע להשיב לתובע את היתרה. זו גם היתה ההסכמה בין הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע נפגש עם הנתבע וכי הנתבע החל בטיפול המשפטי בעניינו. לפיכך אין מקום להשבה מלאה של הסכום וממילא לא היה מקום להגיש התביעה על מלוא הסכום ששולם.

6.הנתבע הגיש תחשיב שעות לפיו חוייב התובע (נספח ה' לכתב ההגנה).

אין מחלוקת שהתובע והנתבע נפגשו במשרדו של הנתבע לשעתיים וחצי ביום 13/1/15 (עמ' 2, ש' 12). עוד אין מחלוקת שהנתבע הוציא מכתב התראה למעסיקו של התובע, שהועבר פעמיים לאישורו של התובע. אני מקבל טענתו של הנתבע כי לצורך הוצאת מכתב ההתראה, נדרש ללימוד החומר שהותיר בידיו התובע (עמ' 2, ש' 21) כפי שהוצג בקלסר בבית המשפט (עמ' 1, ש' 15, 17) וכי במקביל נדרש לבדוק מבחינה משפטית את זכויותיו של התובע. עוד אני מקבל גירסת הנתבע כי בין לבין היה הנתבע זמין לתובע למענה לפניותיו בדואר אלקטרוני, בשיחות טלפון ובמסרונים (עמ' 1, ש' 22). התובע לא חלק על האמור (עמ' 2, ש' 1).

עבור שעות עבודה אלה זכאי הנתבע לתשלום.

7.יחד אם זאת מצאתי כי תחשיב שעות העבודה אינו יכול להתקבל ב- 2 עניינים. האחד, החיוב בגין פגישת היעוץ; השני, בגין צילום התיק.

7.1לעניין החיוב בפגישת הייעוץ, התובע נפגש עם הנתבע למשך שעתיים וחצי. במהלך השיחה הצטרף עורך דין נוסף ממשרדו של הנתבע, וזאת ללא בקשתו של התובע וללא הסכמתו. אותו עורך דין לא נדרש לצורך הטיפול המשפטי בעניינו של התובע וממילא גם לא היה לאורך כל הפגישה אלא הצטרף לקראת סופה. על-פי התחשיב חוייב התובע עבור פגישת הייעוץ לפי תעריף של 5 שעות ובסך כולל של 2,500 ₪, בשל השתתפותם של 2 עורכי דין.