ממן ואח' נ' גריאן ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד לפיצויים בגין נזקי רכוש בתאונה מיום 08.12.2013 בה היו מעורבים שני הצדדים. לכל אחד מהצדדים גרסה משלו אודות נסיבות התאונה, וכל צד מנסה לגלגל את האחריות על משנהו.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה ארעה בעת שרכב התובע (הנתבע שכנגד) (להלן: "התובע") נכנס לתא חניה בחניון בניצב לקיר וכי רכב הנתבע (תובע שכנגד) (להלן: "הנתבע") היה בעצירה מוחלטת בחניה בניצב לקיר בתא החניה שמימין מימין לרכב התובע. גדר המחלוקת הוא בשאלה האם הנתבע פתח את דלת רכבו בפתאומיות בעת נסיעת רכב התובע לתא החניה שמשמאלו כטענת התובע, או האם דלת רכב הנתבע הייתה פתוחה קודם לכניסת רכב התובע לתא החניה במהירות העולה על המותר, כטענת הנתבע.

3.לגרסת התובע בכתב התביעה בעת שנסע בנסיעה איטית וזהירה בחניון, החל להיכנס לתא החניה והיה עם קדמת רכבו במרחק של חצי מטר לערך מסיום החנייה בניצב לקיר התוחם את תא החנייה, חש חבטה ברכב. הנתבע אשר רכבו חנה מימין לרכב התובע, פתח על פי הנטען, בפתאומיות וללא נקיטה באמצעי זהירות, את דלת רכבו ופגע ברכב התובע.

התובע חזר על גרסתו זו גם בהודעה מיום 22.1.14 שהגיש למבטחיו (סומנה ת/1).

4.לכתב התביעה לא צורפו מסמכים, אף שצוין כי אלה צורפו לכתב התביעה. התובע הגיש את מסמכיו רק בחודש נובמבר 2014, כחמישה חודשים לאחר מועד הגשת התביעה וזאת חרף החלטות בית המשפט בעקבות בקשות חוזרות של הנתבע. מחדלו זה של התובע גרם לדחיית המועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבע, והצריך את הנתבע לפנות לבית המשפט בבקשות חוזרות. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה עקב התנהלות לקויה זו של התובע. בית המשפט בהחלטתו מיום 3.9.14 קבע כי הבקשה תידון בדיון. התובע לא סיפק טעם למחדלו ואיחורו, אולם לא מצאתי לחייבו בהוצאות, נוכח העובדה כי רק במועד הדיון הראשון התברר לתובע כי הוגשה נגדו תביעה שכנגד וכי הנתבע הגיש את חוות דעת בוחן התנועה מטעמו, ביום 4.6.15, כחמישה חודשים לאחר מועד הגשת מסמכי התובע וששה ימים לפני מועד הדיון מיום 10.06.11 שהתקיים בתיק. זאת, אף שכבר בדיון מיום 17.09.14 הצהיר התובע כי בכוונתו להגיש חוות דעת זו.

5.על פי חוות הדעת שהוגשה על ידי התובע, רכב התובע ניזוק בחלקו הימני קדמי, מגן קדמי ופנס ראשי קדמי. רכב התובע, על פי חוות דעת השמאי, נבדק על ידי השמאי ביום 27.1.14. על פי חשבונית התיקון, חלק מהחלפים הוחלפו במקור עקב אי התאמה לחלק חלופי תואם וניתנה הנחה. סכום התיקון לא עלה על הקבוע בחוות דעת השמאי. התובע תובע את הוצאות תיקון רכבו על פי חוות דעת השמאי וחשבונית התיקון (בסך של 6,074 ₪), שכ"ט שמאי (בסך 600 ₪), טרחה ועוגמת נפש.

6.הנתבע טען מנגד בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד כי רכבו היה בעצירה מוחלטת בתא החנייה מאונך לקיר החנייה. לאחר שווידא כי אין כלי רכב בסמוך, פתח הנתבע את דלת רכבו לצורך יציאה מהרכב, ואף החל להוציא את רגלו מחוץ לרכב. אלא שלפתע, על פי הנטען, הגיח רכב התובע במהירות גבוהה מעבר למותר לתא החניה משמאל לרכב הנתבע ופגע בדלת הנתבע בעודה פתוחה. הנתבע טען התובע אמר לו כי הוא ממהר לדיון.

הנתבע חזר על גרסתו בהודעה למבטחיו (נ/1). ההודעה אינה נושאת תאריך וגם לא את חתימת הנתבע.

7.הנתבע צרף לכתב התביעה שכנגד הצעת מחיר מיום 07.09.14, תשעה חודשים לאחר מועד התאונה, להחלפת/תיקון דלת שמאלית קדמית שניזוקה לטענתו בתאונה, ותבע את הוצאות התיקון בסך 6,801 ₪, וכן אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש.

הנתבע לא צרף לכתבי הטענות שהגיש תמונות של הנזק ברכבו, ועל פי הצעת המחיר שהציג מדובר בהחלפת דלת מקורית.