ת"ק 47955-04-14 כהן נ' אלבר שרותי מימונית בע"מ

בפני תביעה קטנה ע"ס 3296 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה שאירעה ביום 24/11/13, והוצאות נלוות נוספות.

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה הנ"ל, בעת שהתובע נהג ברכב הנתבעת המבוטח על ידי הנתבעת בחניית בית מגוריו של התובע, פגע התובע בנוסעו לאחור ברכבו הפרטי של התובע מסוג טויוטה קורולה (להלן :"רכב הטויוטה").

כתוצאה מן האמור לעיל, נגרם לרכב התובע נזק. רכב התובע נבדק על ידי שמאי מטעמו שהעריכו בסך 3946 ₪ (כולל שכ"ט שמאי). לכך צירף התובע בתביעתו דרישה לקבלת סך של 800 ₪ בגין הפסד זמן , ריצות וטרטורים, הפסד ימי עבודה ובולים.

התובע טוען בנימוקיו לקבלת התביעה כי אין זה הגיוני וצודק כי עליו לשלם פעמיים השתתפות עצמית בגין התאונה – פעם אחת בגין הנזק שנגרם לרכב הנתבעת באמצעות ניכוי ממשכורתו על ידי המעסיק ופעם נוספת בגין הנזק שנגרם לרכב הטויוטה.

אין מחלוקת כי התובע נהג ברכב הנתבעת, חברת אלבר ציי רכב בע"מ בשעה שהרכב נמסר מהנתבעת לחברת צ.ח.מ אפיקים (להלן :"מעסיקת התובע") , מעסיקתו של התובע בהתאם להסכם שירותי רכב מיום 27/1/09 (להלן :"ההסכם").

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי יש לדחות התביעה נגדה.

על פי ההסכם בין מעסיקת התובע לנתבעת נרשם בסעיף 13.2.1 כדלקמן :

"החברה תישא בעצמה בכל נזק רכוש שיגרם לרכב ... ו/או לרכוש צד ג' ... למעט נזק שאינו מבוטח עפ"י תנאי פוליסת ביטוח מקיף תקנית..."

על פי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986

נקבע כי הפוליסה בחוזה לביטוח רכב פרטי (נזקי רכוש ונזקי רכוש של צד ג') תהיה לפי התנאים והנוסח המפורטים בתוספת (להלן - הפוליסה התקנית).

סעיף 15 קובע החריג לחובת המבטח לחבות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש כדלקמן :