ת"ק 47924-07-14 שמיר נ' צנעני

לפניי תביעה לתשלום סך של 8,866 ש"ח בגין נזק שנגרם למכוניתו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים שבה התנגשה בה מכוניתו של הנתבע, אשר הייתה נהוגה בידי בנו.

1. בכתב התביעה טען התובע כי נהג מתל אביב לאשדוד והאט לפני רמזור. בנו של הנתבע, שנהג מאחוריו, לא נקט אמצעי זהירות, לא שמר מרחק, התנגש ברכבו של התובע מאחור וגרם לו נזקים. על גרסה זו חזר התובע בעדותו.

    

2. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי במועד האירוע נסע רכבו של הנתבע 1 (המבוטח בפוליסה שהנפיקה הנתבעת 2) בנתיב השמאלי בכביש 41 לכיוון נמל אשדוד, ועצר בשל אור אדם ברמזור. עת החליף הרמזור לירוק, החל הנתבע 1 בנסיעה, ולפתע הגיע רכב התובע מכיוון ניר גלים (המאונך לכביש) תוך שהוא נוסע ברמזור אדום המוצב ביציאה מהצומת וניסה "להידחף" בין כלי הרכב העוברים בו, וכתוצאה מכך פגע רכבו של הנתבע 1 באחוריו של רכב התובע. בעדותו לפניי טען בנו של הנתבע כי ראה שיש לו אור ירוק כבר חצי דקה; התובע התחיל לגלוש לכיוון הצומת; ואז התנגש ברכבו של התובע לאחר "שלא היה לו לאן לברוח".

    

3. לאחר ששמעתי את העדויות וצפיתי בעדים מדגימים את התאונה באמצעות דגמי מכוניות, באתי למסקנה שדין התביעה להתקבל. אני רואה להעדיף את גרסתו של התובע 1 שלפיה הוא האט בצומת, כשהתקרב לרמזור ירוק, ובנו של הנתבע – שנהג ברכב הפוגע – התנגש בו מאחור לאחר שלא שמר מרחק. גרסתו העובדתית של נהג הרכב הפוגע פחות נראית לי. הלה טען כי רכב התובע הגיח מכיוון ניר גלים וניסה "להידחף" בין כלי הרכב העוברים בצומת. בכתב ההגנה נטען כי בנו של הנתבע נכנס לצומת לאחר שעמד באור אדום. עיון במוקד הנזק מעלה שהפגיעה אירעה במרכז הרכב, ומכאן שאף לגרסת הנתבע, רכבו של התובע השלים את הפניה והתיישר (ובנו של הנתבע אכן אישר כך בעדותו). אלא שאם הנתבע החל בנסיעה מקו הצומת לאחר שעמד ברמזור אדום, ספק בעיניי אם היה עולה בידו לפתח מהירות כה גבוהה ולפגוע ברכבו של התובע בלא שהתאפשר לו לעצור. ייתכן שהצליח לפתח מהירות גבוהה כאמור, אלא שבמצב כזה יש לקבוע כי לא נהג בזהירות המתחייבת מכל עובר בדרך כאמור בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. לכך יש להוסיף כי בעדותו לפניי תיאר בנו של הנתבע את התאונה כך: "אני רואה שיש לי ירוק כבר חצי דקה. [התובע] מתחיל לגלוש לכיוון הצומת, אין לי לאן לברוח. לפני שהוא יצא צפרו לו משאיות וצפר לו עוד אחד שהצליח לברוח. אני לא הצלחתי לברוח לכן נכנסתי בו. [...] הוא מתיישר ואני נכנסתי בו". לא ברור אפוא אם בנו של הנתבע נכנס לצומת לאחר שעמד באור אדום (כפי שנטען בכתב ההגנה) או באור ירוק (כפי שנטען בעדות). מכל מקום, פער זה בין הגרסאות מחזק את מסקנתי ומטה את כף המאזניים להעדיף את גרסת התובע.

    

4. הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע ולא טענו טענות קונקרטיות לעניין הנזק זולת בכתב ההגנה. על כן ראיתי לפסוק לתובע את מלוא הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי, בסך של 7,266 ש"ח. לכך יש להוסיף את שכר טרחת השמאי בסך של 1,100 ש"ח.

    

5. סוף דבר: התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 8,366 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (20.7.2014) ועד התשלום בפועל. כמו תשלם הנתבעת 2 לתובע את הוצאות המשפט בסך של 500 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.