ת"ק 47849-11-14 גמליאל נ' פלאפון תקשורת בע"מ

בעטיה של תקלה במערכת הממוחשבת, לא נוצרה בסל המשימות שבטיפולי משימה לכתיבת פסק דין. על כן, פסק הדין ניתן כעת.

1. טענות הצדדים

התובעת רכשה מהנתבעת מכשיר סלולארי חדש מסוג "סמסונג גלקסי s4" (להלן – המכשיר הראשון). לאחר מספר חודשים התחילו תקלות בתפעול המכשיר הראשון. נציג הנתבעת קבע שהמכשיר הראשון תקול והציע לתובעת מכשיר חדש מסוג "LG G2" (להלן – המכשיר השני). לאחר מספר ימים גם במכשיר השני הופיעו תקלות. נציג הנתבעת אמר לתובעת כי הוא מזכה אותה על עלות המכשיר הראשון ומכר לתובעת מכשיר חדש נוסף מסוג "אייפון S5". עד למועד הגשת התביעה לא קיבלה התובעת זיכוי בגין עלות המכשיר הראשון. התובעת טוענת עוד, כי הציעו לה מחשב "טאבלט" במתנה בעוד שבפועל היא נדרשת לשלם תמורתו סך של 1,400 ₪.

הנתבעת טוענת מנגד, כי התקלות שנגרמו למכשיר הראשון נגרמו מחמת שימוש בלתי סביר ע"י התובעת שהביא לנזקים פיזיים חמורים במכשיר. ביום 23.1.13 ולנוכח פנית התובעת, הוחלף לה המכשיר הראשון למכשיר אחר חדש – הוא המכשיר השני. ביום 1.1.14 פנתה התובעת שוב למתקן השירות וביקשה להחליף גם את המכשיר השני מחמת תקלה במיקרופון. הובהר לתובעת כי אין היא רשאית להחליף את המכשיר השני. בתגובה נטשה התובעת את המכשיר השני. הנתבעת מכחישה את הטענה ולפיה "קיבלה" מכשיר אחר חדש מסוג אייפון. הנתבעת טוענת, כי התובעת שבה למרכז השירות וביקשה לרכוש מכשיר חדש מסוג אייפון S5 וזאת מרצונה החופשי ותוך גמירות דעת מלאה לפרטי ההתקשרות. הנתבעת מכחישה כי הובטח לתובעת זיכוי בגין המכשיר הראשון. הנתבעת מכחישה כי מחשב הטאבלט ניתן לתובעת במתנה. הנתבעת טוענת עוד, כי מטעמים שירותיים נאותה הנתבעת לקזז מחובה של התובעת, עלות של שני מחשבי טאבלט שלא הושבו לנתבעת.

2. דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את כלל הראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

עיקר טענות התובעת עוסקות בזיכוי שהגיע לה - לטענתה - בגין עלות המכשיר הראשון. אלא, שאין מחלוקת, כי המכשיר הראשון לא הושב לנתבעת. כמו כן, מעדותה של התובעת בפני עולה, כי המכשיר הראשון נמכר ע"י התובעת ותמורתו נותרה אצלה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 28). מעדותה של התובעת בפני עולה עוד, כי בגין המכשיר השני היא קיבלה זיכוי מלא (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 25-26): "עם ה-LG גם היה לי תקלות, אמרתי לו שהם לא נותנים לי מכשיר חדש וביקשתי שיזכו אותי וכן זיכו אותי על הפלאפון". נראה, איפוא, שהתובעת ממשיכה לשלם בגין המכשיר הראשון שנרכש על ידה ולא הושב לנתבעת, וכן בגין האייפון - המכשיר הנוכחי שבידי התובעת (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 14-15). בנסיבות העניין, אין מקום להורות על השבת עלות המכשיר הראשון לתובעת, ודין טענותיה אלו להידחות.

עוד טוענת התובעת, כי נגבה ממנה מחיר מופקע בגין מחשבי הטאבלט שנמכרו לה. מעדותו של נציג הנתבעת בפני עולה, כי הנתבעת קיזזה לתובעת את עלויות מחשבי הטאבלט מחובהּ כלפי הנתבעת (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 4-6 וכן שורה 15). בנסיבות העניין, גם דין טענות אלו להידחות.

חרף דחיית התביעה, התרשמתי שאין מקום להטיל צו להוצאות. יש צדק בטענות התובעת ביחס לתקלות החוזרות ונשנות במכשירים הסלולאריים שהיו ברשותה – תקלות שלא נבעו בהכרח משימוש לא ראוי ע"י התובעת. בעניין זה ראה עדותו של נציג הנתבעת בפני, שם אישר כי היו במכשירים תקלות שונות ובין היתר, תקלה בספר הטלפונים, בעיה בקליטה, מכשיר שלא הגיב, בעיה בחיישנים וכו' (בעניין זה ראה עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 16-20 וכן נספחים 2-6 לכתב ההגנה). בעניין זה אפנה במיוחד לאמור בנספח 6 לכתב ההגנה, שם בפלט ממערכת הנתבעת נכתב: "אתמול המכשיר נבדק אצל טכנאי ואכן אומתה תקלת מיקרופון, אושר לה החלפה לG2 בלבד ולא לדגם אחר, מכיוון שזו אינה החלפת עסקה אלא עקב תקלה מאומתת במסגרת שבוע מזמן הקניה". בנסיבות העניין, ומחמת הפעמים הרבות - יחסית - בפרק זמן קצר, בהם נאלצה התובעת לפקוד את מרכזי השירות של הנתבעת – אין צו להוצאות.