ת"ק 47834-06-14 אלכביר נ' בר-טל

לפניי תביעה על סך 3,626 ש"ח שעילתה נזק שנגרם לאופנוע של התובע מפגיעה שספג מרכבו של הנתבע בעת שהאחרון נסע לאחור כדי להיכנס לחניה.

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 1.6.2014 בשעה 7:50 לערך התעורר התובע למשמע אזעקת האופנוע שלו שחנה על המדרכה מתחת לביתו. משבא למקום החניה, נוכח כי האופנוע שרוע על צדו הימני, כאשר רכב הנתבע מסוג Land Rover Defender מחנה על המדרכה במקום שבו חנה האופנוע. התובע נוכח כי האופנוע נפל כתוצאה מפגיעה שספג מרכב הנתבע בעת שנסע לאחור וחנה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאית המעידה על נזק לאופנוע בסך של 1,523 ש"ח. כמו כן נתבעו 413 ש"ח בגין שכר טרחתו של השמאי, ונזקים עקיפים – שלא פורטו בכתב התביעה – בסך של 1,690 ש"ח.

    

2. בכתב ההגנה נטען כי התובע החנה את האופנוע על המדרכה בניגוד לחוק; מקום החניה היה מאחורי עמוד חשמל ובמקום צר מאוד; רשלנותו התורמת של התובע היא שגרמה לפגיעה באופנוע; הסכום שדרש התובע בסמוך למקרה היה כ-300 ש"ח. נטען כי מאוחר יותר הסכים הנתבע לשלם סך של 350 ש"ח כדי לסיים את הפרשה בלא צורך בהתדיינות משפטית, אך התובע סירב לכך.

    

3. במהלך הדיון הגיש הנתבע תצלום של המקום שבו חנה האופנוע – בסמיכות לקו המדרכה (נ/2) – וכן תרשים של מהלך החניה שביצע (נ/1). הנתבע הסביר שלא ניתן היה להשלים את החניה בלא שרכבו הגדול היה חורג מקו המדרכה, ועל כן לדבריו התרשל התובע בכך שהחנה את האופנוע היכן שהחנה אותו ובניגוד לחוק.

    

4. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש, באתי למסקנה שדין התביעה להתקבל. אין למעשה חולק כי הנתבע פגע באופנוע, שעמד על המדרכה, בעת שנסע לאחור אגב כניסה לחניה. אף אם אניח, לצורך הדיון בלבד, שהאופנוע חנה על המדרכה בניגוד לחוק, בצמוד למדרכה ומאחורי עמוד חשמל – עדיין אין להסיק מכך שהנתבע היה רשאי לבצע חניה, לפגוע בו ולגרום לו נזק. עצם העובדה שהנתבע ביצע חניה בנסיעה לאחור ובלא לשים לב פגע באופנוע מעידה מניה וביה כי לא נקט באמצעי הזהירות המתבקשים ועל כן התרשל. הפרת החובה גרמה נזק לאופנוע וכפועל יוצא נתגבשו כל יסודותיה של עוולת הרשלנות.

    

5. לא ראיתי לקבל את טענת הנתבע שלפיה האופנוע חנה במקום שמהווה הפרעה של ממש לדרך ושלא ניתן היה לחנות בלא לפגוע בו – ועל כן יש לייחס לתובע אשם תורם. יותר מסתברת בעיניי המסקנה שהנתבע פשוט לא נזהר מספיק ועל כן פגע באופנוע. הנתבע ציין בעדותו: "אי אפשר היה לראות את האופנוע כשמחנים את הרכב לאחור, משום שהעמוד היה בחלק האחורי של החניה". כלומר, אם הנתבע היה מסתכל היטב מאחורי העמוד ומבחין באופנוע, כפי שהיה עליו לעשות כנהג זהיר וסביר, היה יכול להימנע מפגיעה בו. הנתבע לא עשה כן בלא שניתן לכך כל הסבר המניח את הדעת. המסקנה היא שיש לחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין הנזקים שגרם לו.