יעקובוב נ' ד.ס רהיטי יוקרה (2001) בע"מ

בפניי תביעה כספית לביטול עסקה עקב טענה שמדובר במוצר פגום שסופק לתובע מאת הנתבעת ביום 5.4.17. דובר במערכת ישיבה (להלן: "הספה") שהתובע רכש מאת הנתבעת תמורת 18,000 ₪.

התובע עותר לסכום של 33,400 ₪.

לטענת התובע, במהלך השימוש בספה נתגלו ליקויים רבים, שאינם אמורים להימצא בספה חדשה תוצרת חוץ. בין היתר, מהספה נוזל חול, ישנם רעשים, בסיס הספה שקוע וחלש, הבדלי גובה בכריות, תפירה לקויה וכולי. עקב כך, פנה התובע לנתבעת ופרט את הליקויים האמורים. הנתבעת מצדה שלחה איש שירות אשר פתרונו היה הקשחת המושבים באמצעות מילוי. התובע טוען, שפעולותיו של איש השירות לא פתרו את הליקויים, שמקורם בפגמים מהותיים בספה אותם לא ניתן לפתור על ידי מילוי הכריות בלבד. לאחר מכן, התובע פנה שוב לנתבעת בדרישה לבטל את העסקה ולהשיב לו את כספו ולפצותו לאור הליקויים שהתגלו ועקב שימוש בספה פגומה ושכיבה לא נוחה עקב מצבו הרפואי הגורמת לו לכאבים ולאי נוחות. הנתבעת הציעה שליחת איש שירות לבית התובע פעם נוספת כאשר הפתרון שהציע הוא ריפוד המושבים, אך התובע סירב לאפשר לטכנאי לגשת לתקן את הספה בטענה שאין בפתרונו בכדי לפתור את כלל הליקויים. לדברי אשת התובע:

"מילא חלק מהכריות ואמרתי שאני לא מסכימה כי מה כל הספה צריך להכניס ריפוד. מדובר בסלון יקר. בעלי רצה נוחות ורצה לשכב על הנוחות כי הוא בכיסא גלגלים עושה רעש בבית באו פעמיים לבדוק. אך פעם שניה לא הסכמתי שיכניסו ריפוד. זה היה ב14.5.17 ביקשנו לבטל את העסקה" (ע"מ 1 שורות 23-26)

על פי חוות דעת רפד מקצועי מטעם התובע, מר מיכאל לניס, רפד מזה 20 שנה ובעל עסק לרפדות, בבדיקתו התגלו ליקויים רבים. לטענתו, טכנאי מטעם הנתבעת הגיע מספר רב של פעמים לבית התובע וביצע תיקונים. לדבריו, נציגה מטעם הנתבעת סירבה להמציא לידיו את דו"ח התיקון ולפיכך לא ניתן לדעת מהם בדיוק התיקונים שביצע הטכנאי מלבד הפירוט במכתב מטעם שירות הלקוחות מיום 17.5.17, בו צוין כי איש השירות מטעמם ביצע "חיזוק של הבסיס ממנו הגיע הרעש ופתר את הבעיה של הרעשים". לפי חו"ד זו, הטיפול התייחס לחלק קטן מהפגמים שצוינו לעיל וכי הטיפול המתואר לא הביא לשיפור ממשי במצב הסלון. וכך מסר לבית המשפט:

"לא מספיק עשו את הספה טוב. ניתן לתקן חלקים מהספה אך בסיס מיטה הם צריכים לתקן. אני לא הייתי מתקן את הספה הזאת כי יש הרבה מקומות ליקויים" (ע"מ 4 שורות 3-4).

גרסת הנתבעת היא:

פנייתו של התובע טופלה מידית על ידי שירות הלקוחות ובתוך יומיים הגיע טכנאי שירות מומחה מטעם הנתבעת לבית התובע. לאחר בדיקה הטכנאי הבין שהסלון תקין אולם התובע משתמש בסלון שימוש מוגבר בשל היותו בעל נכות פיזית ומגבלה זו מאלצת אותו לעלות אל הסלון בקפיצה ונחיתה על כריות המושב תוך זעזוע מנגנון הסלון. לאור זאת בוצע חיזוק של בסיס הסלון וכן הקשחה של מושבי הסלון לדרגת קושי גבוהה יותר באמצעות הוספת מילוי למושבי הסלון למרות שהתובע לא ביקש זאת מראש ואף לא חויב בעלויות ההקשחה. לטענת הנתבעת סלונים לא מיוצרים באמצעות חול כזה או אחר אלא באמצעות שלדת עץ וריפוד עור\בד. הנתבעת הציע לתובע לשלוח שוב את טכנאי השירות לבדיקה נוספת אולם התובע סירב לחלוטין ולא אפשר את בדיקת מצב הסלון. ולדברי נציג הנתבעת:

"האיש עלה על הספה בקפיצה ולכן כנראה הרמה שהזמין בינונית. פנה ב25.4.17 ולאחר עשרים יום קיבל שירות. הוא בתקופת אחריות... אני חושב שהלקוח מחפש סיבות לבטל את העסקה. אם הסלון שלי לא תקין אני אגיע להחלפה של הסלון... אם היה צורך להחליף הייתי מחליף אך שיאפשרו לי לבדוק ולתקן". (ע"מ 3 שורה 32, ע"מ 3 שורות 3-6)

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים לכך:

1. על מנת לזכות לביטול העסקה ולהחזר כל כספיו היה על התובע להניח את דעת בית המשפט שקיימת אי התאמה כמפורט בסעיף 11 לחוק המכר תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר") או שדובר במוצר פגום במובן חוק האחריות במוצרים פגומים תש"ם-1980. התובע לא הצליח לשכנע את בית המשפט שעתירתו נופלת במסגרת החוקים האמורים. לפי חוק המכר, התובע היה צריך להניח את דעת בית המשפט שאין בנכס את האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל. על פי חוק האחריות למוצרים פגומים התובע היה צריך לשכנע את בית המשפט שבמאזן ההסתברות יותר ייתכן שהמוצר פגום מאשר לא.