ת"ק 47787-07-15 סבני נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

1.בתאריך 23/7/15 הגיש התובע את תביעתו בתיק זה, בה עתר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 4/2/15, עת רכב על אופנועו.

2.הנתבעת קיבלה את ההזמנה לדין + העתק כתב התביעה ביום 30/7/15 וביום 16/9/15 הגישה כתב הגנה.

3.בתארים 15/11/15 ניתן פס"ד במעמד התובע בלבד, לאחר שלא הייתה הופעה מטעם הנתבעת, למרות שהוזמנה לדיון כדין.

4.העתק פסק הדין נמסר לנתבעת בתאריך 24/11/15.

5.בתאריך 17/12/15 הגישה הנתבעת 2 בקשות: בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין (להלן: "הבקשה להארכת המועד") ובקשה לביטול פסק הדין (להלן: "בקשת הביטול").

יש לדון תחילה בבקשה להארכת המועד. רק אם בקשה זו תתקבל, ניתן יהיה לדון בבקשת הביטול.

6.בהתאם לתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 (להלן: "התקנות"), בקשה לביטול פס"ד יש להגיש תוך 7 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש הביטול.

במקרה שבפניי הוגשה בקשת הביטול 23 יום לאחר שפסק הדין הומצא לנתבעת. לכן הוגשה הבקשה להארכת המועד. בבקשה להארכת המועד טוענת הנתבעת כי בעקבות פשיטה של המשטרה על משרדי המטה שלה, שהתחשה ב-2/11/15, נאסר על עובדי הנתבעת להיכנס למשרדים והוחרמו ממשרדיה, לרבות מהלשכה המשפטית, חומרים רבים ו/או נלקחו ע"י המשטרה ומנהלים ועובדים של הנתבעת נדרשו לחקירה ובימים הנ"ל עבדה הנתבעת במתכונת חירום בלבד. לטענתה, התנהלות זו "גרמה לשיבוש משמעותי בעבודתה השוטפת של המבקשת (היא הנתבעת – מ.א.), לרבות מעקב אחרי דיונים ו/או מועדי בימ"ש בקשר עם הליכים משפטיים שונים בהם המבקשת הינה בעלת דין" וזו הסיבה שלא עלה בידה להגיש את בקשת הביטול במועד הקבוע בתקנות.

7.על פי החלטתי מיום 17/12/15 הגישה הנתבעת תצהיר של הגב' טלי שוקרון (להלן: "טלי"), ממנו עולה כי האיסור על עובדי הנתבעת להיכנס למשרדיה הסתיים ב- 4/11/15, היינו 11 יום לפני ישיבת יום 15/11/15, בה ניתן פסק הדין ו-20 יום לפני המצאת פסה"ד לנתבעת. לכן ברור כי לא היה באיסור להיכנס למשרדים כדי למנוע מהנתבעת את הגשת בקשת הביטול במועד.