ברדה נ' כלוני אברמסון ואח'

זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 11.1.15 אין מחלוקת לגבי האחריות לתאונה.

רכב התובעת הוכרז כאובדן כללי ועל סמך חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת היא עותרת לסכומים הבאים:

1.שווי הרכב כאובדן גמור- 12,762 ₪.

2. הוצאות שמאות – 850 ₪

3. הפסד 5 ימי עבודה – 783 ₪

4. הוצאות משפט

5. הפסדים שונים והוצאות מוניות – 434 ₪

6. עוגמת נפש פגיעה בתפקוד – 500 ₪

הנתבעים שילמו לתובעת על חשבון נזקיה 8,501 ₪ בלבד ומוקד המחלוקת בין בעלי הדין הוא בגין שוויו האמתי של הרכב בעת התאונה. כמו כן, יש מחלוקת לגבי הוצאות נלוות של התובעת בעקבות התאונה.

הרכב נבדק ע"י שמאי מטעם הנתבעת אשר העיד בפני בית המשפט על ממצאיו. כללית השמאי לא חולק על הנתונים הבסיסים של השמאי מטעם הנתבעת אלה מלין על כך שלא נלקחו בחשבון נזקים שונים שהיו לרכב עוד לפני התאונה נשוא התביעה.

לפי טענתו חובה על השמאי להתחשב בנזקים הללו והשמאי מטעם התובעת דילג על ההליך הזה. לכן עמדת הנתבעת היא שלא נלקחו בחשבון 3,000 ₪ נזקים מאירועים שקדמו לתאונה.

נכון הדבר שדוח השמאי מטעם הנתבעת מגלה אי אילו פגמים נוספים ברכב. זו הסיבה אשר בגללה שולם לתובעת רק הסך של 8,501 ₪. באשר להוצאות נלוות עמדת הנתבעת היא שלא הוצגו מסמכים לתמוך בטענות התובעת להוצאות נלוות ועל כן הם לא שולמו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1. עמדת הנתבעים היא שחובה על השמאי לקחת בחשבון נזקים קודמים ברכב מעבר לאלו נשוא התאונה וזאת על מנת לוודא מה שווי הרכב האמתי בשעת התאונה. אין מחלוקת על כך, אולם אנו דנים ברכב ישן מאוד וכאשר האזרח הפשוט מוכר או קונה רכב בשנתון כזה אין הוא עושה בדיקה דקדקנית לכל פגיעה ברכב כמו השמאי. כמו כן, יש לו שיקולים שונים. במקרה דנן הרכב היה עם טסט לשנה ועם ארבעה צמיגים חדשים, די בדברים אלו להקפיץ את מכיר הרכב בעיני הקונה בין ₪ 2,000 ל-3,000 ₪ כלומר סכום שווה להפחתה שהשמאי מטעם הנתבעת הפחית בחישוביו.

    

2. בכל הנוגע להוצאות הנלוות של התובעת, התובעת שמרה על קבלות של נסיעות במוניות וגם על פי המסמכים היא נאלצה לנוח בבית 5 ימים מקרות התאונה על כן אני מקבל את עתירותיה בקשר להפסד השכר בסך של 783 ₪ ו-434 ₪ על אף שאין לרשות התובעת אישור פורמלי על הפסד השכר.