ת"ק 47747-07-14 קעטבי ואח' נ' דרור ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. בתיק הוגשו תביעה ותביעה שכנגד, בשל תאונת דרכים בה היו מעורבים התובע והנתבע, כאשר כל אחד מהנהגים טוען כי הנהג האחר אחראי לתאונה.

2. התובע טען כי נסע בכביש, כאשר רכב הנתבע 2 (להלן: הנתבע) היה בעמידה מוחלטת, בחניה בסמוך לכביש ולרוחב מספר מקומות חניה משמאל לרכבו. לפתע, החל הנתבע בנסיעה תוך סטייה לתוך נתיב הנסיעה, מבלי לוודא שהדרך פנויה ומבלי לאפשר לו להשלים ולחלוף על פניו, בחוסר תשומת לב ובמהירות שאינה סבירה.

התובע צירף לכתב התביעה הצעת מחיר שניתנה לו ביום 20.07.14 (יומיים לאחר האירוע), על ידי מוסך שבדק את רכבו, על פיה עלות תיקון הנזקים ברכבו מגיע לסך של 7,068 ₪ (כולל מע"מ).

התובע עתר לחיוב הנתבע לשלם את הנזקים בסך 7,500 ₪, בצירוף פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, טרחה ועגמת נפש, וסה"כ העמיד את תביעתו על סך של 8,500 ₪.

3.   הנתבע טען כי נסע במהירות נמוכה מאד בנתיב הנסיעה וכי התובע כנראה מיהר, עקף אותו מצד ימין במקום שבו קיימת תחנת אוטובוס, ולאחר מכן סטה שמאלה חזרה לתוך נתיב הנסיעה בשל רכב שחנה במקום, ופגע ברכב הנתבע.

4.במהלך הדיון העידו הנהגים, וכן אחות התובע, שהיתה עדה לדבריה לשיחת טלפון בין הנהגים. בהתאם לעדותה, בשיחה ששמעה, לדבריה, קיבל על עצמו הנתבע את האחריות לאירוע והציע לשלם לתובע פיצוי בסך 1,500 ₪, אולם הצעה זו ניתנה בטרם היה בידי התובע הערכה של עלות תיקון הנזקים ברכבו, ועל כן נדחתה על ידו.

הנתבע טען שלא הציע פיצוי לתובע בשיחות שנערכו בין הצדדים.

דיון והכרעה

5.   מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, בחנתי את צילום מקום האירוע שאותר במהלך הדיון באתר מפות גוגל (ושני הצדדים אישרו כי זהו המקום בו התרחשה התאונה), הגעתי למסקנה כי גרסת התובע עדיפה על גרסת הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להן.

ראשית, לא סביר כי הנתבע, כדבריו, "עמד בנסיעה איטית באמצע הכביש". התאונה אירעה ביום שישי בשעה 8:00 בבוקר, ובשעה כזו לא ניתן לעמוד באמצע נתיב נסיעה, וגם לא לנסוע במהירות כמעט אפסית – כפי שתיאר הנתבע בהמשך עדותו:

"נסעתי בסבבה... אני נסעתי ברמה כזו שעזבתי את הרגל מהברקס והנסיעה היא ברמה של 10 קמ"ש. לא עצרתי שם פשוט התדרדרתי, נסעתי נסיעה איטית, יום שישי בבוקר, יכול להיות שהייתי צמוד לחניות בצד שמאל אבל לא חניתי שם."

תיאור זה מתיישב יותר עם גרסת התובע כי הנתבע היה בעמידה, או בנסיעה במהירות מזערית, שהעריך כעמידה, כולו או למצער בחלקו בתחום החניות משמאל לדרך.

שנית, אופן ניסוח עמדתו של הנתבע, כפי שטען שמסר לתובע בשיחת הטלפון, אינה מהווה הכחשה גורפת של אחריותו לאירוע, כי אם גישה לפיה שני הצדדים חולקים אחריות. כך העיד הנתבע בדיון:

"אמרתי לו בוא נחסוך את כל התהליך, נגיע להסדר ולא לכל הסחבת של בית משפט. שנינו מבוגרים, יודעים מה אפשר לעשות, הוא אמר לי שהוא רוצה לתבוע אותי כי אני אשם. לא הצעתי לו כסף, הצעתי לו לגמור כמו שני אנשים בוגרים, שנפנה למוסכים ונראה מה אפשר לעשות אבל הוא בדעה שלו שרק אני אשם..."

שלישית, הנתבע העיד כי היתה עדה לתאונה, אולם העדיף שלא לזמנה למתן עדות. הלכה היא, כי "ככלל, איהעדתעדרלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]).

בנסיבות אלה, הימנעות הנתבע מזימון מי שראתה לדבריו את התאונה, נזקפת לחובתו.

רביעית, למרות הכחשת הנתבע, מצאתי את עדות אחותו של התובע כאמינה, ואני מקבלת את הטענה כי הנתבע הציע לתובע פיצוי נמוך יחסית לצורך סיום הסכסוך ביניהם, ושאת לאחר שהוברר כי היתה שיחת טלפון בין הצדדים, אשר ממנה הסיקה האחות כי הנתבע אינו מתכחש לאחריותו לאירוע.