ת"ק 4772-02-15 מסרי נ' פלד ואח'

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק אשר כנטען נגרם לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה באזור התעשייה קדימה.

1. על פי כתב התביעה ביום 01.01.15 פגע רכב הנתבע, המבוטח על ידי הנתבעת 2, ברכב התובעת. לטענת התובעת, הנתבע לא נתן זכות קדימה לרכב התובעת בצומת. התובעת טענה לנזק בשווי 7,619 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי, ירידת ערך מסחרית בסך 784 ₪, ושכ"ט שמאי בסך 915 ₪, ובתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה עתרה לפיצוי בסכום כולל של 10,000 ₪.

    

2. על פי כתב ההגנה, התובעת היא שלא נתנה זכות קדימה לרכב הנתבע שהגיע מימין והתאונה ארעה באשמתה, משלא שמה לב לנעשה בכביש, לא נקטה באמצעי זהירות, נהגה בפזיזות ובחוסר אחריות ולא נהגה כפי נהג סביר ומיומן היה נוהג באותן נסיבות.

    

3. הנתבעים טענו עוד, כי התובעת לא הוכיחה את ירידת הערך הנטענת, שכן זו נקבעה לפני תיקון הרכב וללא יכולת להעריך טיב התיקון שיבוצע בעתיד אשר באיכותו תלויה ירידת הערך, ומאחר וערך הרכב לא חושב תוך הפעלת קריטריונים כמו סוגי בעלויות קודמות ואופיין, מספר ק"מ ותאונות קודמות. לטענת הנתבעים, רכיבי התביעה אודות הוצאות, ריבית, עוגמת נפש וטרחה לא הוכחו.

    

4. בדיון ביום 23.11.15 שמעתי את עדויות התובעת והנתבע, וביום 20.06.16 שמעתי את המשך עדות הנתבע וכן את עדות הגב' אסמהאן עודה שישבה לצד התובעת ברכבה בעת התאונה (להלן: "הנוסעת"). הנתבעת 2 לא התייצבה לדיון זה ואף לא טרחה להמציא לבית המשפט הסבר כלשהו בעניין. יוער, כי ביום 20.6.2016 התנהלה שביתה של עובדי בתי המשפט ופרוטוקול הדיון נרשם על ידי בית המשפט, לא נמסר לצדדים בסיום הדיון ונסרק לתיק בית המשפט לאחר תום השביתה.

    

5. אין חולק, כי התובעת הגיעה מצד ימין לנתבע וכי בצומת לא היו מוצבים תמרורים. בנוסף, הנתבע העיד כי הראות בצומת היתה מוגבלת. הנתבע העיד כי ראה את רכב התובעת מבעוד מועד עובר לתאונה. בהודעת הביטוח שצורפה לכתב ההגנה נכתב מפי הנתבע "נסעתי ברחוב שוהם, רחוב ראשי, רכב צד ג' בא מימיני והתנגשנו". לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט העיד הנתבע כי טרם הגיעו לצומת האט את הרכב עד כדי עצירה: "אני הגעתי מרחוב שוהם והאטתי כי כולם מאיטים שם וראיתי אותה מתקרבת אלי במהירות מעל 80 קמ"ש. עצרתי את הרכב היא לא התסכלה אלי אלא לחברה שלידה. 3-4 מ' לפני שהיא הגיעה אלי היא תפסה את הראש. אני הייתי בעמידה מוחלטת, אם [התובעת] היתה מסתכלת עלי היא יכלה למנוע את התאונה." (פרוטוקול מיום 23.11.16, עמ' 2, ש' 12 ואילך).

    

   בהמשך התבקש הנתבע להבהיר את הבדלי הגרסאות והוסיף: "אם בית המשפט אומר לי שלא כתוב בהודעה שלי לחברת הביטוח שהייתי בעצירה, אני משיב, אני הייתי בעצירה." (שם, ש' 16-17).