ת"ק 47665-02-14 בן עזרא נ' חברת א.א. מעיינות בע"מ ח.פ. 513143842

בפני תביעה כספית על סך 10,000 ₪.

לטענות התובעת ביום 31.10.2011 התקשרה עם הנתבעת לרכישת מכשיר ביתי לאספקת מים. את העסקה בסך 2,844 ₪ ביצעה באמצעות כרטיס אשראי במסגרת 36 תשלומים חודשיים ושווים.

בשנת 2012, משעלה הצורך בהחלפת מסננים למכשיר המים, יצרה קשר עם הנתבעת לביצוע האמור. לאחר מספר שיחות טלפון הגיע נציג מטעם הנתבעת לביתה . במעמד ההחלפה הוצע לה הסכם שירות למשך 3 שנים תוך שהוסבר כי בכך תחסוך את עלות החלפת המסננים. התובעת הסכימה להסכם השירות שהוצע לה, ובהתאמה בוצעה עסקה נוספת במסגרתה חויבה בסך של 1,659 ₪, ששולמו ב-21 תשלומים חודשיים ושווים.

בשנת 2013, כשהמכשיר עודנו בתקופתה אחריות, יצרה קשר עם הנתבעת וביקשה להחליף את מסנני המים. לאחר מספר פניות שזכו להתעלמות, יצרה קשר הנתבעת עם התובעת, והציעה לה כי במקום להחליף את מסנני המים במכשיר, תשדרג את המכשיר בעלות כספית נוספת. התובעת סירבה בתוקף להצעה הנ"ל , והשיבה כי היא מבקשת להחליף את מסנני המים בלבד, ואיננה מעוניינת בכל שדרוג. לאחר שיחה זו נעשו מספר ניסיונות טלפוניים מצד הנתבעת לשכנע את התובעת לשדרג את המכשיר, והאחרונה עמדה על דעתה כי היא איננה מעוניינת בכך.

חודשיים לאחר מכן, יצרה הנתבעת קשר עם התובעת, והודיעה לה כי ברצונה לתאם מועד להגעת נציג מטעמה להחלפת המסננים שברשותה. ביום 12.12.2013 הגיעו נציגים מטעם הנתבעת להחלפת מסננים. משסיימו את פעולתם, ביקשו מהתובעת את כרטיס האשראי שלה. לשאלת התובעת לשם מה הם זקוקים לכרטיס האשראי נענתה כי הכרטיס נדרש לצורך זיכוי כספי המגיע לה. התובעת אשר הינה אישה פנסיונרית לא העלתה על דעתה כי הנתבעת מנסה להוליכה שולל, ונתנה לנציג הנתבעת את כרטיס האשראי וזה החתימה על טופס זיכוי כספי, ועל טופס נוסף, אליו לא שמה לבה, שכן סברה כי מדובר בטפסים שעניינם זיכוי כספי. לאחר שנציג הנתבעת עזב את ביתה, עיינה התובעת במסמכים שהושארו בביתה, ולתדהמתה התברר לה כי חויבה בסך של 3,634 ש"ח בגין הסכם שירות למשך 3 שנים, ושדרוג מערכת המים שבשימושה, דבר אשר כאמור לא התבקש על ידה כלל.

כעולה מהטפסים שצורפו לכתב התביעה, התובעת הוחתמה על זיכוי כספי בסך 790 ₪, וכן על טופס נוסף להסכם שירות הכולל הסכם שירות למשך 3 שנים עד ליום 12.12.2016, בעלות של 3,634 ₪ אשר חולקו ל-36 תשלומים חודשיים ושווים.

למחרת היום פנתה התובעת לנציג החברה, ודרשה את ביטול העסקה לאלתר, תוך שהסבירה לנציג השירות כי מדובר בהטעיה באופן מכוון ובחוסר תום לב. בתשובה נענתה על ידי נציג הנתבעת כי חתמה על הסכם השירות ומכאן אין מקום לבטל את ההסכם. אז פנתה התובעת לחברת ויזה, תוך שביקשה לבטל את העסקה. חברת ויזה הקפיאה את העסקה לצורך הבירור, תוך שנעשו מספר ניסיונות להביא לשיחת ועידה בין התובעת לנתבעת, ברם כל ניסיונות אלה עלו בתוהו.

במקביל פנתה התובעת ביום 02.01.2014 במכתב לנתבעת על ביטול עסקה, תוך שהוזכר כי הודעת ביטול נשלחה עוד ביום 13.12.2013 ברם כל פניותיה של התובעת זכו להתעלמות. משיחה שקיימה התובעת עם נציג הנתבעת לאחר מכן לאישור קבלת הפקס, נמסר לה כי יחזרו אליה בנידון ברם עד ליום הגשת התביעה לא נעשתה כל פנייה מצד הנתבעת לתובעת.

נוכח תגובת הנתבעת, סירבה חברת ויזה לבטל את העסקה, תוך שהודיעה לה כי בקרוב תחל להיות מחויבת בגבין עסקה זו.