נמיר עבדל רחמן נ' בצון

1.ביום 29.11.15 רכש התובע מהנתבע כלי רכב מסוג מזדה מ.ר. 60-370-60 ( להלן-"כלי הרכב") בתמורה לסך של 18,500 ₪. לטענת התובע, הנתבע הסתיר ממנו, כי עסקינן ברכב מהשכרה והציג את הרכב כאילו הינו מבעלות פרטית בעוד שבפועל כלי הרכב היה בעברו מחברת השכרה. לטענת התובע, הוא לא עיין ברישיון הרכב בשל בעיית ראייה שקיימת לו בקריאה והסתמך על מצגי הנתבע. לחיזוק גרסתו, צירף התובע לכתב התביעה את הסכם מכירת הרכב שנערך על ידי הנתבע ונחתם בין הצדדים ביום 29.11.15 בו צויין בסעיף 4, כי כלי הרכב הינו מבעלות פרטית. משכך, עותר התובע לחיובו של הנתבע בסך 5,000 ₪.

2.הנתבע מכחיש טענות התובע לאי גילוי פרט מהותי בעסקה. לטענת הנתבע, התובע הגיע לבדוק את הרכב יחד עם אדם נוסף כבן 30 שאינו מרכיב משקפיים. השניים בדקו את הרכב ואף ביצעו 'נסיעת מבחן'. הנתבע טען, כי ציין בפני התובע את העובדה שמדובר ברכב מבעלות פרטית שנרכש על ידו בשנת 2009 מחברת ליסינג כאשר הרכב היה במסלול ליסינג פרטי. בנוסף ציין הנתבע, כי מחיר המחירון של הרכב נכון ליום 24.12.15 עמד על 27,300 ₪ ולאחר הפחתת כל הרכיבים הנוספים ובכללם רכיב היות כלי הרכב בבעלות חברת ליסינג בעברו, עמד שווי הרכב על סך 22,500 ₪. התובע בדק את הרכב ואת רישיון הרכב ואף התמקח על המחיר עד שבסופו של יום הסכימו הצדדים על העברת זכויות הבעלות ברכב בתמורה לסך של 18,500 ₪. ביום 29.12.15 נפגשו הצדדים בסניף 'דואר ישראל' לצורך ביצוע העברת הבעלות. עוד ציין הנתבע, כי ברישיון הרכב רשום במפורש, כי עסקינן בבעלות קודמת מחברת ליסינג. לטענת הנתבע, התובע, כאמור, היה מודע לכך. כמו כן, הנתבע ציין, כי הקריא לתובע את נוסח העברת הבעלות בטרם החתימה בצורה ברורה ורהוטה. בנוסף, טען הנתבע, כי לתובע לא נגרם כל נזק הואיל ומחיר התמורה עבור הרכב שהוסכם על הצדדים נופל באופן משמעותי ממחיר המחירון אף לאחר ההפחתות הנדרשות.

3. ביום 31.7.16 התקיים דיון במסגרתו העידו בפניי הצדדים אודות גרסאותיהם השונות.

3.1לדברי התובע, נפגש עם הנתבע ביום שישי, בשעה 15:00 יחד עם אחיינו על מנת לבדוק אפשרות לרכישת הרכב מהנתבע. התובע ואחיינו בדקו את הרכב מבחינה מכנית והתובע מצאו מתאים לצרכיו. התובע ביקש לבדוק את רישיון הרכב או אז הפטיר הנתבע לעברו, כי הרישיון של הרכב מצוי בביתו והוא יציג לו אותו בשלב מאוחר יותר. ביום ראשון נפגשו הצדדים בסניף הדואר לצורך העברת הבעלות. התובע לא הצליח לקרוא את טופס המכירה שמולא על ידי הנתבע. לטענתו, נודע לו על היות הרכב רכב שבעברו היה בבעלות חברת ליסינג רק לאחר ביצוע הרכישה וכי לו היה יודע על כך מראש לא היה מסכים לרכוש את הרכב מלכתחילה.

3.2לדברי הנתבע, התובע אכן בדק את הרכב מבחינה מכנית ביום שישי. הנתבע העיד, כי התובע לא שאל אותו על עברו של הרכב. כמו כן, העיד, כי הקריא לו את טופס המכירה זאת הגם ולטענתו, התובע יודע לקרוא באופן עצמאי. לדבריו, התובע רכש את הרכב במחיר נמוך מערכו בשוק החופשי. הרכב הוא רכב פרטי ואף בליסינג היה במתכונת של "החכר פרטי".

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי יש לקבל את התביעה בחלקה. להלן נימוקיי.

4.1התובע הגיש תביעה כספית בגין אי גילוי פרט מהותי במסגרת מו"מ שנערך בין הצדדים. דא עקא, כי התובע לא פירש את העילה בגינה עותר הוא לפסיקת הפיצוי הכספי. התובע לא עותר לביטול העיסקה, אלא, אך סעד כספי ואולם סבורני, כי ניתן ללמוד מהקשר הדברים, כי עיקר תביעתו נסובה סביב נזק לא ממוני שנגרם לו כתוצאה מאי הגילוי המהווה פגיעה ברצון החופשי שלו להחליט האם לרכוש את הרכב אם לאו, זאת, ללא קשר לערכו בשוק.

4.2 לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הנני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. אומנם, כלל הוא בסוג זה של עסקאות, כי על הרוכש רכב להיכבד ולבדוק את הרכב ואת מצבו המכני ובין היתר, את שאלת מספר הבעלים וסוג הבעלים שהיו לרכב בעברו וזאת בבחינת "ייזהר הקונה". אולם, במקרה דנן, שוכנעתי, כי עסקינן בתובע שהינו כבד ראייה בכל הנוגע ליכולת הקריאה. משכך, יש לראות במקרה זה מקרה החורג מהכלל האמור במידה מסויימת.

4.3מבחינה עובדתית, הנתבע אף הודה בעדותו, כי ראה צורך להקריא לתובע את טופס המכירה על פרטיו. עדותו זו תומכת בגרסת התובע. יתרה מכך, בסעיף 4 לחוזה המכירה המתייחס, בין היתר, לבעלות לשעבר של הרכב ציין הנתבע בכתב ידו את המילה "פרטי" כאשר ברישיון הרכב נרשם במפורש "השכרה/החכר". משכך, כאשר הנתבע הקריא לתובע את ההסכם, הרי שציין בפניו כי עסקינן ברכב שבעברו היה רכב בבעלות פרטית. גרסאות הצדדים בשאלה מה הוצג באשר לעברו של כלי הרכב מנוגדות המה. בנסיבות אלה, ראיתי לנכון להתבסס בעיקר על העובדה כי בין הצדדים נחתם טופס מכירת רכב שמולא על ידי הנתבע ובו לא רק שלא אוזכר ולו ברמז עברו של הרכב, אלא, צויין, כי עסקינן ברכב מבעלות פרטית. לפיכך, סבורני, כי התובע הרים את הנטל להראות כי במאזן ההסתברויות יש להעדיף את גרסתו.