כהן ואח' נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ ואח'

תביעה כספית בסכום של 9,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים.

1. בתאריך 7.7.16 ארעה תאונת דרכים בין רכב שבו נהגה התובעת (מ.ר XXXXXX) לבין רכב שבו נהג צד שלישי, עלי אלהוזייל (להלן: אלהוזייל"). במהלך נסיעתה של התובעת בחניון ברחוב הסתת בעיר אילת, בעת שהיא מחפשת חניה, יצא בנסיעה אחורנית רכב שכור בבעלות הנתבעת, שבו נהג אלהוזייל, והתנגש במרכז רכבה, בין שתי הדלתות.

2. פנייה של התובעת לנתבעת לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבה לפי דוח שמאי (7,000 ₪) ושכר הטרחה אשר שולם לו (600 ₪) לא הניבה פרי, באשר הנתבעת טענה כי לקוחה (אלהוזייל) לא דיווח לה על אודות התאונה ויש להפנות את הדרישה ישירות אליו (ראו מכתב הנתבעת מתאריך 24.7.17).

3. מכאן התביעה שהוגשה על ידי התובעת לבית המשפט, כי הנתבעת תפצה אותה על נזקיה. הנתבעת שלחה לאלהוזייל הודעה לצד שלישי אשר נמסרה לו כדין. אלהוזייל לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון שהתקיים בתאריך 23.7.18.

4. מאחר שהנתבעת לא העמידה גרסה עובדתית לקרות התאונה, יש לקבל את גרסת התובעת במלואה, כך שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג הנתבעת, אלהוזייל.

5. אלא, שהנתבעת טוענת כי היא אינה "מבטח" לפי חוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ולתובעת אין עילת תביעה ישירה נגדה. בהתאמה, היא עותרת לדחיית התביעה נגדה.

הטענה נדחית.

על הנתבעת כחברה המשכירה כלי רכב לבטחם בביטוח מפני נזק שנגרם לצד שלישי (ראו סעיף 37(1) בצירוף סעיף 19(7) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) תשמ"ה – 1985. היא לא עשתה כן, ולדברי נציגה "אנו המבטחים של עצמנו" (ראו בפרוטוקול בעמ' 2 שו' 21). בנסיבות אלו יש לראותה כ"מבטח" לעניין סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח המקים יריבות ישירה בין הניזוק לבין המבטח בביטוח אחריות, למרות שאין ביניהם חוזה. הוראה זו נועדה להבטיח כי מי שאכן ניזוק יוכל לקבל פיצוי. ובענייננו, יש לראות בתובעת כבעלת עילת תביעה ישירה נגד הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי לקוחה, אלהוזייל, לא הודיע לה על מקרה הביטוח. סוגיית היעדר שיתוף פעולה בין מבוטח לבין מבטח מוסדרת בסעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 23 לחוק קובע כי על המבטח לעשות מיד לבירור חבותו, ועל המבוטח למסור לו בתוך פרק זמן סביר, לאחר שנדרש לכך על ידי המבטח את המידע ואת המסמכים הדרושים לבירור החבות. הנתבעת לא הצביעה על כל פעולה שעשתה כדי לברר את חבותה, לרבות פנייה לאלהוזייל, ביצוע חקירה וכד' או כדי להוכיח כי זה לא שיתף עימה פעולה. היא גם לא זימנה אותו כעד מטעמה לדיון, אלא הסתפקה בהודעה לצד שלישי. כלאחר יד ביכרה לדחות את דרישתה של הנתבעת לפיצוי. די בכך כדי לדחות את טענתה כי יש לשלול מהתובעת הניזוקה את זכאותה לפיצוי בשל אי שיתוף פעולה (לתנאים בהם על מבטח לעמוד כדי לשלול מניזוק את תגמולי הביטוח מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח בשל אי-שיתוף פעולה של המבוטח ראו בר"ע (י-ם) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ (2007)).