בן דוד ואח' נ' לוינסקי ואח'

לפניי תביעה כספית שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעים כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 14.4.18.

אין חולק כי התאונה אירעה במגרש חניה, כאשר רכב התובעים, נהוג ע"י הנתבעת 1, נסע בשביל המעבר בחניה ואילו רכב הנתבעים, נהוג ע"י הנתבע 1, יצא מחניה בנסיעה לאחור.

לטענת נהגת רכב התובעים, התאונה אירעה עת רכב הנתבעים נסע לאחור בעוד רכבה נוסע במרכז הנתיב בתנועה לכיוון היציאה ממגרש החניה.

לטענת נהג רכב הנתבעים, הסיע את רכבו לאחור במהירות איטית על מנת לצאת מהחניה. נהגת רכב התובעים סטתה מנתיב נסיעתה ופגעה ברכבו.

דיון והכרעה:

בדיון בפני העידו שני הנהגים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי עדויות הנהגים וטיעוני הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעים.

ראשית, על נהג המסיע את רכבו לאחור לצורך יציאה מחניה מוטלת החובה לוודא כי הכביש פנוי.

גרסת נהגת רכב התובעים לפיה התאונה אירעה עקב נסיעת רכב הנתבעים לאחור בעוד שרכבה נסע בנתיב נסיעתו, מתיישבת עם מיקום הנזקים בשני הרכבים, פגיעה בדלת ימנית קדמית ברכב התובעים ובפינה ימנית אחורית ברכב הנתבעים. מעבר לכך, גם אופי הנזקים ברכבים, פגיעת מעיכה ושפשוף ברכב התובעים ופגיעת מעיכה ברכב הנתבעים, מתיישבת יותר עם גרסת נהגת רכב התובעים מאשר עם גרסת נהג הנתבעים.

גרסת נהג הנתבעים לפיה סטה רכב התובעת מנתיב נסיעתו לכיוון רכבו ופגע בו, אינה הגיונית וסבירה בנסיבות העניין. ראשית, נהג רכב הנתבעים העיד כי נתיב נסיעת רכב התובעים הינו נתיב נסיעה רחב.

שנית, מנגנון הפגיעה המתואר אינו מתיישב עם פגיעת מעיכה ברכב הנתבעים וברכב התובעים. לו אכן אירעה התאונה כפי שתואר ע"י נהג הנתבעים הרי שניתן היה לצפות כי סוג הפגיעה ברכבים יהיה מסוג שפשוף ולא מעיכה. שלישית, תיאור נהג הנתבעים לפיו סטה רכב התובעים לכיוון רכבו ואולם, לא פגע ברכב הנתבעים עם חלקו הקדמי אלא רק במרכז הרכב (דלת ימנית קדמית) אינה הגיונית.