ת"ק 47490-03-14 סופיר ואח' נ' דואר ישראל בע"מ

1) עניינה של התביעה הנו פיצוי לתובעים בגין אובדן משלוח דואר ששלחו הם עצמם לעצמם, מחוץ-לארץ לארץ. התובעים העמידו את תביעתם על סך 33,800 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

4) לטענת התובעים בין השאר, יצאו לטיול בהודו. ביום 17.7.12 שלחו לעצמם חבילה מהודו לדואר באפרת. כאשר קיבלו את ההודעה להתייצב בדואר ישראל (להלן: "הדואר"), החלה שרשרת אירועים תמוהה. כשהגיעו לדואר, התברר להם, לפי עובדי הדואר, שאדם אחר לקח את החבילה. הדואר הסיר את אחריותו לעניין וטען כי מרגע שיצאה החבילה מידיו, אין לו אחריות. התובעים טוענים כי יצאו בתחושה שאין עם מי לדבר. מדובר מבחינתם בחבילה חשובה, בעלת ערך כספי ורגשי. לדידם, בחבילה היו פליזים עבודת יד; צעיפים עבודת יד; נעלי הרים; מכנסיים; כוננים ניידים; ציוד חורף; ארנקים; מקטרות; זוגות כפכפים; חולצות ושני דיסקים של תמונות שצילמו בטיול. התובעים טוענים כי ביום 6.3.13 קיבלו מכתב בו מודה הדואר בטעות וצורפה המחאה על סך 938 ₪. התובעים מבקשים לחייב את הדואר למצוא את החבילה האמורה, וככל שלא תימצא, לחייב אותו בגין עוגמת הנפש והטרטור שעברו. כאמור, התובעים העמידו את תביעתם על סך 33,800 ₪.

5) לעומת גרסה זו, הדואר טוען כי דין התביעה נגדו להידחות על הסף בשל ההתיישנות בהגשתה. לטענת הדואר, לפי סעיף 84 בחוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק הדואר" או "החוק") משלא הגישו התובעים את תביעתם בפרק הזמן הקבוע בחוק מהמועד בו נשלחה הודעת הדואר בדבר דחיית בקשתם של התובעים לפיצויים (למעט הפיצויים המירביים בחוק), התובענה התיישנה. הדואר טוען כי ביום 27.6.13 נשלח מכתב לתובעים בו נדחתה דרישתם לפיצויים ובמכתב האמור צוין שביום 17.3.13 שולמו פיצויים מירביים כקבוע בחוק. לגופה של התביעה, טוען הדואר כי החבילה הגיעה לאפרת ביום 12.8.12, ומשם, עקבותיה אבדו. ביום 9.6.13 פרסם הדואר הודעה לתושבי אפרת, בניסיון לאתר את החבילה, אך ללא הועיל. אשר על כן, שולמו הפיצויים המירביים כקבוע בחוק. הדואר טוען כי סכום התביעה הוא מופרז ולא מוכח.

דיון והכרעה

6) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי בדין לדחות את התביעה על הסף מפאת ההתיישנות בהגשתה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

7) לעניין הסעד האכיפתי המבוקש בתביעה לפיו נתבקש בית המשפט להורות על הדואר למצוא את החבילה נשוא התביעה, מובהר למען הסר ספק, כי בית המשפט זה, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, אינו מוסמך ליתן צו כאמור [ראו סעיף 60 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984]. על כן, התביעה, ככל שהיא מתייחסת למתן צו כאמור - נדחית.

8)לעניין הסעד הכספי, ממכלול החומר שהונח לפניי עולה כי ביום 6.3.13 שולמו לתובעים פיצויים לפי השיעור המירבי הקבוע בתקנות המחייבות. בעקבות המכתב האמור פנו התובעים באמצעות בא-כוחם. הדואר השיב לבא-כוח התובעים ביום 27.6.13, ובתשובתו האמורה עמד הדואר על השתלשלות האירועים וכן ציין כי ביום 17.3.13 שולמו לתובעים פיצויים מירביים כקבוע בדין וכי אין באפשרות הדואר לסייע לתובעים. אין מחלוקת כי התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 24.3.14.