ת"ק 47429-02-14 שמואלביץ ואח' נ' יצחקי ואח'

מבוא:

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שענייינן נסוב סביב נזקים כספיים שנגרמו לצדדים בעקבות הפרות הדדיות נטענות של הסכם לשכירות נכס המשמש כדירת מגורים בעטיו של ניסיון להסבתו למטרת גן ילדים.

פרשת התביעה:

1.ביום 17.2.13 שכר התובע מהנתבע 2 באמצעות הנתבע 1, מתווך מקרקעין, דירת מגורים ברחוב מקסיקו 2 בירושלים (להלן: "המושכר") לצורך הקמת משפחתון או גן ילדים לתקופה מיום 1.3.13 ועד ליום 30.8.14 בדמי שכירות חודשיים בסך 3,000 ₪ (סכום זה כולל חיובי מיסי הארנונה) בהתאם לתנאי השכירות כפי שנערכו בהסכם השכירות (להלן: "הסכם השכירות").

2.לטענת התובע, הסכם השכירות נחתם על יסוד הצגת המושכר על ידי הנתבע 1 כמתאים להקמת משפחתון או גן ילדים וכי למושכר קיימת חצר פרטית השייכת לו ושניתן להשתמש בה למטרה זו. בעת כניסת התובע למושכר החל הוא בעבודות התאמה רבות והכשרת המושכר והחצר הצמודה אליו למטרת גן ילדים. או-אז התברר לו, ביום 10.3.13 על ידי נציג ועד הבית, כי החצר של הדירה אינה פרטית, אלא, הינה חצר משותפת לכל בעלי הזכויות בבית המשותף ולא ניתן לעשות בה שימוש פרטי. כמו כן, התברר לתובע, כי המושכר הינו דירה מפוצלת על ידי קירות גבס כאשר בחלקה השני של הדירה משתמשים בה שוכרים נוספים. חלוקת הדירה לשתי דירות משנה נעשתה בצורה חובבנית ללא בידוד הקירות מפני רעש. לטענת התובע, ברור כי בנסיבות אלה המושכר אינו תואם את צרכיו באופן מובהק שכן, לא ניתן להפעיל גן ילדים ואף משפחתון ללא חצר צמודה.

3.נוכח האמור, ביום 25.4.13 הודיע התובע לנתבעים על ביטול ההסכם זאת בשל הטעייה או טעות יסודית בשל ניהול מו"מ בחוסר תום לב ואי גילוי נאות של הנתבעים תוך הצגת מצגי שווא כאמור לעיל. בשל מחדלים אלה נגרמו לתובע נזקים בסך של 31,560 ₪.

פרשת ההגנה והתביעה שכנגד:

4.הנתבע 1 מכחיש בכתב ההגנה שהגיש מטעמו את טענות התובע. לטענתו, בהתאם להסכם השכירות שכר התובע את המושכר למטרת מגורים בלבד כאשר החצר הסמוכה למושכר אינה מוגדרת בהסכם השכירות כחלק מהמושכר עצמו. אף גובה דמי השכירות ( 3,000 ₪ לחודש) מלמד, כי עסקינן בנכס המיועד למגורים ולא לנכס המיועד לשימוש מסחרי שעלותו גבוהה יותר.

5.הנתבע 1 מציין, כי אין זה המקרה הראשון בו מנסה התובע לפתוח גן בדירת מגורים וכי עובר לחתימה על הסכם השכירות דנא, טיפל הוא עבור התובע בהשכרת נכס אחר המצוי ברחוב תילתן בירושלים כאשר אף באותו מקרה הפר התובע את הסכם השכירות באופן יסודי ונאלץ לעזוב את הנכס תוך תקופה קצרה זאת לאחר שבעלי הדירות בנכסים הסמוכים התנגדו להפעלת הגן. עוד ציין הנתבע 1, כי התובע נוהג לשכור דירות מגורים בניסיון להופכן לנכס עסקי לצרכיו ללא קבלת אישור בעל הנכס בראש ובכתב וללא אישור בעלי הדירות בבניין ו/או ברחוב. בנוסף התובע שכר נכס ברחוב בורוכוב בשכונת 'קריית יובל' בירושלים גם שם נאלץ לעזוב בשל התנגדות בעלי הנכס לשימוש בדירה כנכס עסקי.