מחרבי ואח' נ' אליאל ואח'

בפניי תביעת התובעים בשל נזק לרכבם. לטענת התובעת 2 עת פנתה שמאלה מנתיב ימני, הנתבע 1 שנסע לצידה בנתיב השמאלי ופנה שמאלה, סטה לנתיבה ופגע ברכבה. מכאן לטענתה אחריותו לתאונה ולנזקיה.

מנגד, טוען הנתבע 1 שהתובעת 2 היא מי שסטתה לנתיבו בעת פנייתה שמאלה ומכאן לטענתו אחריותה לתאונה.

המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

בהתאם לגירסת התובעת 2 עמדה ברמזור לפנייה שמאלה בנתיב הימני מבין שני נתיבים הפונים שמאלה. לטענתה, עם התחלף הרמזור לירוק פנתה שמאלה ותוך הפנייה סטה הנתבע שהיה לשמאלה לנתיבה ופגע ברכבה (עמ' 1, ש' 10-13). גירסה זו של התובעת גובתה בעדותו של מר טאובר שנסע איתה ברכב (עמ' 2, ש' 22).

מנגד אמנם העיד הנתבע 1 שהתובעת היא מי שסטתה לנתיבו ואולם, למרות שהנתבע 1 לא היה לבד ברכב, אלא היתה בו נוסעת נוספת ויתכן שבת זוגו (ראו עדות מר טאובר בעמ' 2, ש' 25), לא הובאה אותה נוסעת ליתן עדות.

הלכה היא כי הימנעות מהבאת עד יש בה כדי לפעול לחובתו של מי שנמנע מהבאתו, מתוך הנחה שביקש להימנע מהשמעת גירסה שלכאורה לא היתה תומכת בגירסתו.

יש בכך כדי להביא להעדפת גירסת התובעת 2 על פני גירסתו של הנתבע 1.

יתרה מזאת, לכאורה יש באופי הנזק ברכב התובעת כדי לתמוך בגירסתה. עיון בתמונת הנזק ברכב התובעת 2 (סומן ת/2) מעלה המסקנה כי מדובר במכה 'אחורה-קדימה' המסתיימת במכת מעיכה עם כיוון הנסיעה. סוג זה של מכה תומך בגירסתה של התובעת לאופן קרות התאונה: סטיה של הנתבע 1 לנתיב ימין ותוך כך שפשוף מכנף אחורית על עבר הדלת המסתיימת במעיכה.

אופי המכה אינו תואם לגירסתו של הנתבע 1. לפי גירסתו (עמ' 2, ש' 1) ראה את התובעת סוטה לנתיבו ועצר. במקרה כזה אם התובעת 2 ממשיכה בנסיעה בעוד הנתבע 1 עוצר, היינו מצפים למכה ברכב מסוג 'קדימה-אחורה', קרי תחילת מכה בדלת אחורית שמאלית ומעיכה שהולכת ומעמיקה 'אחורה' או שפשוף שהולך מאותה דלת ואחורה. ואולם במקרה זה מכת המעיכה בדלת הולכת ומעמיקה עם כיוון הנסיעה.