ת"ק 47276-06-15 מחאמיד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

רקע 

בתאריך 17.4.13 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה כספית (בת"ק 16988-04-13), לתשלום סך של 25,000 ₪ בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מעבודות שבוצעו על ידה בקשר לעמוד וקו תקשורת שהוצבו בתוך חצר ביתו באום אל פחם ומהווים כשלעצמם סכנה בטיחותית.

בעקבות שני דיונים שהתקיימו בפני בימים 24.11.13 ו- 30.1.14 בתיק הנ"ל, הודיעו הצדדים על הגעתם להסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה") ובהחלטתי מיום 4.3.14 נעניתי לבקשתם והוריתי על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

במסגרת אותו הסכם הפשרה שהעתקו מצורף לכתב התביעה בתיק המונח בפני כעת, התחייבה הנתבעת להעתיק את עמוד וקו התקשורת הנדונים אל השטח שציבורי שמחוץ לחצר ביתו של התובע על חשבונה ולפצותו בסך של 4,500 ₪ והכל בתוך 30 ימים מיום דחיית התביעה כאמור.

ביום 22.6.15 הגיש התובע כנגד הנתבעת את התביעה הנוכחית שבמסגרתה הוא טוען להפרת הסכם הפשרה על ידי הנתבעת ומבקש כי אחייב אותה לקיימו, דהיינו כי אורה לה לשלם לו סך של 4,500 ₪ ולהעתיק את עמוד וקו התקשורת אל מחוץ לחצר ביתו.

בתאריך 20.8.15 פנתה הנתבעת אל בית המשפט בבקשה לדחיית התביעה על הסף ובתוך כך טענה היא להגנתה כי לאחר המועד בו נחתם הסכם הפשרה הסתבר לה כי עמוד התקשורת הוצב מלכתחילה בשטח ציבורי וכי ביתו של התובע נבנה מחוץ לגבולות התב"ע המאושרת לו. במצב דברים זה, כך טענה הנתבעת, היא הודיעה לתובע על ביטול הסכם הפשרה עקב פגם חמור של הטעייה.

בתגובתו לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות של בית המשפט לתביעות קטנות לדון בסעד שנתבקש על ידו, דהיינו צו עשה לתשלום הפיצוי ולסילוק יד של העמוד והקו מן המקרקעין, העלה התובע טענות שונות שנגעו למחלוקות העובדתיות הקיימות בינו לבין הנתבעת ובין כתב: "נכון שעל פי התכנית החדשה הופקעו חלקים מזכויותיו של התובע בחלקה, אלא שהסגת הגבול והפלישה לשטחו היתה הרבה לפני אישור התכנית והרבה לפני הפקעת השטח והדבר נעשה על ידי הנתבעת שלא כחוק ותוך גרימת נזקים רבים". התובע צרף לתגובתו מכתב שנשלח ביום 12.10.15 מאחראי התקשורת במחלקת ההנדסה בעירית אום אל פחם אל הנתבעת בו צויין כי "העמוד הנ"ל נמצא בתוך חדר המדרגות במגרשו הפרטי ... ומהווה סכנה בטיחותית ומפגע שעש צורך לסלקו" (להלן: "המכתב מיום 12.10.15), ובסופו של דבר לא התייחס לנימוקי הבקשה העיקריים הנוגעים לאופי הסעדים שנדרשו בתביעתו.

במהלך הדיון שהתקיים שבפני בנוכחות הצדדים במטרה לברר את טענות הנתבעת בדבר מיקום העמוד וקו התקשורת בשטח הציבורי ולא בשטחו הפרטי, אמר התובע: "...לגבי השטח שבו נמצא העמוד היום, יש מחלוקת בין העיריה לביני מבחינת המיקום. הם הגישו תכניות, אני הגשתי התנגדות. בנוסף, זו תכנית שעדיין לא אושרה סופית... בזק טוענים שזה חלקה ציבורית. עדיין זה לא סופי. הם לא יכולים לטעון...".

בהתייחסותו למכתב זה הצהיר נציג הנתבעת כי זה איננו מוכר לו וכי במסמכים המצויים ברשותו כתובים דברים הפוכים.

במצב דברים זה ולנוכח מה שנראתה לי על פניה כסתירה בין אופני ההתייחסות השונים של עיריית אום אל פחם לפניות הצדדים אליה, הוריתי למנהל מחלקת ההנדסה בעיריה להבהיר לי את המצב לאשורו, דהיינו להשיב על השאלה – האם במועד בו נבנה ביתו של התובע נעשה הדבר תוך חריגה לשטח הציבורי בו הוצב עמוד התקשורת של הנתבעת או שמא מדובר בעמוד שהוצב במגרשו הפרטי.