ת"ק 47108-06-15 מרום נ' גלובוס ייצוג אמנים בע"מ

לפניי תביעת התובע להשבת כספים, שנגבו ממנו ע"י הנתבעת, לאחר שסירבה לבטל את העסקה עמו.

התובע, בגיר, התקשר עם הנתבעת ביום 31/3/15 בהסכם הזמנה, לפי התחייבה הנתבעת כנגד תשלום בסך 3,750 ₪ (בוצע ב-12 תשלומים בכרטיס אשראי) לצלם את התובע בצילומי סטילס בסטודיו ולספק לו את התקליטור, ולפרסם את התמונות הנבחרות באתר החברה. עוד הוסכם כי אם יוזמן התובע לביצוע עבודות, יגיע התשלום מהמזמינים לנתבעת, והיא תעביר את השכר לתובע בניכוי 20% בצירוף מע"מ. נכתב כי הנתבעת אינה מתחייבת לספק לתובע עבודה, וכי "הצלחתו של המזמין [התובע, ג.ס.ב] תלויה אך ורק בכישוריו ובמזלו" (סעיף 7 להסכם, נספח לכתב התביעה ולכתב ההגנה).

התובע, שהמתין לקבלת הצעות, ולא קיבלן, פנה לנתבעת ביום 7/4/15 וביקש לבטל את ההסכם, והעלה את בקשתו בכתב ביום 8/4/15 (צורף לכתב התביעה). התובע טוען כי לפני חתימתו על ההסכם וביצוע הצילומים באותו יום נאמר לו בעל פה שיש חברה, המעוניינת בשחקנים, וכי הוא ייחס משמעות רבה יותר לקבלת הזמנות לאודישנים ולא לתמונות. התובע מנמק את בקשתו לביטול העסקה גם בכך שלאחר שלא קיבל כל פנייה במשך יומיים-שלושה, גילה באינטרנט כי אנשים רבים פרסמו חוות דעת שליליות על הנתבעת, המשמשת למרמה. גם בדיון לפניי הסתמך התובע על ריבוי תביעות נגד הנתבעת, טען כי הגיש את התביעה לבד, אך לאחר מכן התברר לו כי הוא חלק מקבוצה גדולה, שגם הגישה תביעה יצוגית, וכי נגד מר אורן כהן, בעל החברה, מתנהלת חקירה ואפשר שיוגש כתב אישום פלילי בעבירות הונאה. עובדה זו אושרה ע"י נציגת הנתבעת בדיון.

הנתבעת טוענת כי קיימה את התחייבותה על פי ההסכם, כי התובע חתם על ההסכם הקצר והברור מרצון, ואין לו עילה לביטולו.

אין חולק כי התובע צולם וארבע מהתמונות הועלו לאתר הנתבעת בצירוף פרטיו (נספח לכתב ההגנה).

לאחר ששמעתי את הצדדים אני מוצאת כי התובע זכאי לבטל את ההסכם, ממספר טעמים, ועליו לשלם לנתבעת רק תשלום סביר עבור הוצאותיה בגין הצילומים.

בפסק הדין המפורט של כב' השופט חבקין בת"ק (תל אביב יפו) 19188-07-14 כהן ואח' נ' התעשיה פרסום, 13.12.2015 (מופיע בנבו) אוחד הדיון בשמונה תביעות ומתוארים בו מספר רב של מקרים בעלי מאפיינים זהים למקרה דנן. אמנם ברוב התביעות שנדונו שם המועמדים היו קטינים, שחל עליהם הדין המיוחד, חוק עבודת נוער, תשי"ג-1953, תקנות עבודת הנוער (העבדת ילד בהופעה או בפרסומת), תשנ"ט-1999, ותקנות עבודת הנוער (תיווך להעבדת ילד בהופעה או בפרסומות), תשנ"ט-1999, אך הדמיון בתיאור העובדתי מצביע על "שיטה", המבוססת על הקושי בהתדיינות הנפרדת בכל תיק ותיק. התנהלות זו מביאה להצלחת הנתבעת בתיקים הבודדים למזער את ההכרעות לגופו של עניין ולסיים תיקים רבים בפשרות. וכך נכתב:

"הנתבעת מדגישה שוב ושוב כי המתקשרים חתמו על הסכם קצר ופשוט, המציין במפורש את התחייבויותיה כלפיהם. לכן, לשיטתה, לא ניתן לקבוע כי הטעתה אותם במעשה או במחדל". כב' השופט רבקין סבור כי כוחה של ההלכה לפיה החותם יחוייב בתוצאות חתימתו חלש במקרה, בו המצג שהוצג בעל פה שונה מהותית ובכוונה תחילה מההתחייבות שבכתב. "הוכח חוסר תאימות מהותי בין המצג שהציגה למתקשרים בדבר סיכוייהם להיות מוזמנים למבחני בד ולהצליח לבין אופיו הדל של השירות שהתחייבה לספק להם. פער זה הטעה את המתקשרים. לא זו בלבד שלא עמדה בחובת הגילוי, אלא שהפעילה לחץ לחתום על ההסכם מייד כדי לחייב את המתקשים ללא דרך חזרה" (סעיפים 74-75 לפסק הדין).

ועוד – "הנתבעת יוצרת דיסוננס מכוון בין שטף האירועים שקדמו לחתימת ההסכם, לרבות הסיבה שבעקבותיה הגיעו למשרדיה מלכתחילה, ובין ההתחייבות המינורית שכלולה בו. היא מנצלת את פערי הכוחות המובנים בין הצדדים, את חוסר נסיונם של המועמדים, ואת העובדה שאנשים נוטים לבטוח ולהאמין למי שמפליג בשבחיהם ומחמיא להם... הנתבעת עוקפת במתכוון את רצון המחוקק לאפשר לצרכן לבטל עסקה מתמשכת בלא לשאת במלוא התשלום בגינה או בפיצוי החורג מגדר הסביר. לאחר החתימה דואגת הנתבעת לצלם את המועמדים מייד כדי לשלול את כוחם לבטלו. בשלב זה דקות ספורות לאחר שנחתם, זכאית הנתבעת – לפי לשון ההסכם – למלוא התמורה ששולמה, וזאת לפני שהחלה לספק את השירות המהותי והעיקרי שהמתקשר ציפה לקבל – הייצוג עצמו..." (סעיפים 81-82 לפסק הדין).