ת"ק 47071-02-15 מרקוביץ' נ' נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ

בתאריך 18.2.2015 ביקש התובע לנסוע מצפת לבני ברק. הוא המתין בתחנת האוטובוס לקו 981. ברם בשעה19:25 באיחור של 20 דקות, חלף האוטובוס על פני התחנה ולא עצר. התובע נאלץ לחזור לביתו כלעומת שבא. כך טען התובע בכתב התביעה.

הוא תובע פיצוי בסך של 10,000 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי התובע מנסה להוציא כספים שלא כדין ולשם כך בדה את הסיפור.

התובע העיד לפני אך לא הביא ראיות נוספות להוכחת גרסתו. דא עקא, למרות שהאמנתי לו כדובר אמת לאמיתה, לא יכולתי להתעלם מטענת נציג הנתבעת שטען כי מאחר שבית משפט זה קיבל בשנה האחרונה מספר תביעות דומות שהגישו תושבי העיר צפת נגד הנתבעת ופסק להם פיצויים, אזי סביר להניח כי הדבר עבר מפה לאוזן ומי יתקע לידנו כף שאנשים לא ימציאו טענות מסוג זה על מנת להוציא כספים מהנתבעת ולהתעשר על חשבונה שלא כדין?

טענה זו לא יכולתי לדחותה בקש. לבית המשפט הרי אין "משקפת" שבעזרתה יכול הוא להתבונן אל תוך חדרי ליבם של עדים ואין הוא יכול לרדת לזוטה של נפש ולבחון לב וכליות.

בנסיבות הללו , ולאור מהות המחלוקת כמחלוקת עובדתית נקודתית , הצעתי לצדדים שהתיק יוכרע על סמך בדיקת פוליגרף שתמומן בשלב ראשון על ידי שני הצדדים. התובע הסכים להצעה זו אך הנתבעת ביקשה לשקול והגישה כעבוד מספר ימים הודעה בכתב בה הודיעה לבית המשפט כי היא מתנגדת להצעה.

לפי שבית משפט זה אינו כפוף לדיני הראיות, ראיתי לשלוח את הנתבע לבדיקת פוליגרף על חשבונו, לא בתור ראיה מכריעה אלא בתור ראיה נוספת.

לשון אחר: עדותו של התובע כעדות יחידה של בעל דין שבה נתתי אימון מלא התקרבה מאוד לרף הראיות הנדרש אך לא חצתה אותו. סברתי שאם התובע ימצא בבדיקה כדובר אמת ייתן הדבר את ה"דחיפה" הנדרשת להטיית מאזן ההסתברות לטובתו והתביעה תתקבל, ואם הוא לא ייצא דובר אמת כי אז ינגוס הדבר ממשקלה של עדותו ותביעתו תידחה.