לב אור נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

התובעת טענה בתביעתה כי רכבה מספר רישוי 73-893-79 (להלן: "הרכב") מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף שמספרה 33976113150 ושהעתקה צורף לתביעה, כנספח א' (להלן "הפוליסה").

בתאריך 25.10.15 מזג האוויר היה סוער במיוחד, ברד כבד שירד ופגע ברכבה גרם נזק משמעותי לגג הרכב ולמכסה המנוע ובנוסף גרם לשבר בשמשה קדמית שברכב ובפנס האחורי שבו (להלן: "נזקי הרכב"). עוד טענה התובעת וציינה בתביעתה: "את השמשה והפנס החלפתי. לגבי הגג נשלחתי למוסך המתמחה בתיקון הרכב בשיטתPDR (Paintelss Dent Removal)טכניקה המתבססת על יישור הפח באמצעות לחץ הדוחק את המתכת החוצה ומיישרה עד למצבה המקורי. יתרונה שאין צורך בצביעה מחדש של החלק הניזוק ובכך שומר על ערכו של הרכב". והוסיפה "לצערי ולאחר בדיקה מקיפה של הפחח הסתבר כי בשל עומק הפגיעה "לא ניתן לתקן זאת בשיטה הזו ויש להחליף את הגג, אלא רק את המכסה המנוע. בשיחה עם מוסך החברה הובהר לי כי במידה ויוחלף הגג אתקשה מאוד במכירת הרכב וירידת הערך תהיה עצומה ולא תכסה את ההפסדים שמראה הגג המוחלף יסב לי. לאור זאת בחרתי שלא לתקן כלל וביקשתי לשפות אותי בגין זכאות זו". התובעת הוסיפה כי שמאי הנתבעת שבדק את רכבה והגיש את דו"ח השמאות בעניין נזקי רכבה לנתבעת שעה שידע כי לא ניתן לתקן את גג הרכב בשיטת PDR וכי יש להחליף את הגג בחדש, לא עידכן את דו"ח השמאות שערך בגין נזקי הרכב והגישו לנתבעת באופן שכלולים בו סכומי נזק הנמוכים בהרבה מאלו המגיעים לה הן ככל הנוגע לנזקי הרכב הישירים, שהעריכם בסך של – 10,767 ₪ כולל מע"מ (נספח ב' לתביעה) והן באשר לסכום ירידה ערך הרכב אותו קבע בשווי של 4% בלבד מערכו של הרכב, כשסכום זה חושב על ידו כירידת ערך טכנית במקום ירידת ערך מסחרית, ומשכך הוגשה תביעתה לתשלום מלוא הנזקים שנגרמו לה לטענתה ושעל הנתבעת לשאת בהם.

התובעת הוסיפה וטענה בתביעתה כי לאור התנהלותה של הנתבעת , פנתה היא לשמאי מטעמה, העובד ב-"שמאות אומדנים " אשר קבע בחוות דעת שהגיש כי הנזק הישיר שנגרם לרכבה מסתכם בסך של - 16,841 ₪. וכי ירידת ערך הרכב הינה בשיעור של 15%.

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסכומים הבאים:

1. תשלום נזק ישיר לרכב בסך של - 14,394 ₪.

2. מס ערך מוסף בסך של - 2,447 ₪.

3. ירידת ערך מסחרית של הרכב בסך של - 16,134 ₪

4. שכ"ט שמאי בסך של - 3,133 ₪.

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בסכום תביעתה בצירוף ריבית הפרשי הצמדה והוצאות.

ההגנה:

הנתבעת עתרה בהגנתה לדחיית תביעת התובעת שהוגשה נגדה בציינה כי "עפ"י הפוליסה התקנית והפוליסה אשר קיימת לתובעת, האחריות על פיצוי התובעת וההחלטה כיצד לבצע את הפיצוי הינה על הנתבעת בלבד, ולא התובעת (קרי המבוטח) הוא זה שבוחר כיצד לקבל את הפיצוי (מצ"ב פוליסה). סעיף 4 לדרכי הפיצוי "המבטח יוכל, על פי שיקול דעתו, לבחור בין דרכי הפיצוי הבאות: תשלום ערך הנזק או האובדן במזומן, תיקון הרכב, החלפתו ברכב מסוג ואיכות דומים...".

הוסיפה הנתבעת בהגנתה כי "התובעת הייתה יכולה להכניס את הרכב לאחד מרשימת מוסכי ההסדר של הנתבעת ולתקן את רכבה ו/או לתקן במוסך אחר מטעמה, שיעבוד בצמוד לחוות דעת השמאי שהוצאה לו ולתת המחאה דחויה ולקבל פיצוי עפ"י חוות דעת השמאי, אך בחרה להמתין ולנסות להוציא תשלום ללא תיקון הרכב".

עוד טענה הנתבעת כי התובעת לא תיקנה את רכבה ומשכך, "לא ידוע מה האחוז של ירידת הערך שייגרם לרכב" וכך גם מאחר ולא תיקנה, אין מקום לתשלום סכום מע"מ כלשהו לתובעת.

הוסיפה הנתבעת בהגנתה כי נזקי התובעת כמפורט בתביעתה, אומדנם ודרך חישובם מוכחשים על ידה וכי התובעת לא עשתה די להקטנת נזקיה והוסיפה כי "ככל שבית המשפט יגיע להחלטה בעניין הנזק, יש לקזז סך של - 2,036 ₪ בגין השתתפות עצמית, וכן השתתפות עצמית לירידת ערך 1.5%".