קמינסקי ואח' נ' שרון ואח'

1. בפני תביעות הדדיות לעניין חוזה שכירות שנערך בין בעלי הדין שלפיו התובעים שכרו את דירת הנתבעים לתקופה של שנה אשר הייתה צפויה להסתיים ביום 3.8.17. יש לציין כי התובעים שכרו את דירת הנתבעים לתקופה של 3 שנים ברציפות טרם חתימת החוזה נשוא דיון זה, ויש לציין כי הדברים התנהלו טרם סיום השכירות ללא תקלות.

2. אין מחלוקת על כך שהתובעים פינו את הדירה חודש ימים לפני סיום תקופת השכירות וזאת על פי הסכמה הדדית. עמדת התובעים הייתה שהנתבעים ביקשו מהם לקצר את התקופה ואילו מצד הנתבעים נאמר כי הדבר בה מיוזמת התובעים. אין חשיבות לשאלה זו, מכיוון שבסופו של דבר הפינוי נעשה בהסכמה הדדית.

3. בתביעתם התובעים טוענים שעל אף כי פינו את הבית חודש ימים לפני תום התקופה, התובעים לא השיבו להם את הצ'ק בגין דמי שכירות של החודש האחרון בסך של 4750 ₪ ואף פדו את הצ'ק.

בנוסף לסכום של 4750 ₪ התובעים עותרים לסכום נוסף של 1755 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין ועוד 1000 ₪ פיצויים כללים.

4. בתביעה שכנגד התובעים עותרים לסכומים הבאים:

א. 12,100 ₪ בגין תיקוני הבית כתוצאה מנזק שנגרם ע"י התובעים ולא תוקנו על ידם.

ב. 20,000 ₪ בגין פיצוי אשר הוסכם ב מראש כפיצוי ללא הוכחת נזק עקב הפרת החוזה.

הנתבעים נותנים לתובעים זיכוי בגין חודש ימים של שכר בסך 4750 ₪ ולכן תביעתם שכנגד עומד על סך 27,350 ₪.

ייאמר מיד שאין כל ממש בעתירת הנתבעים לפיצוי מוסכם מראש של 20,000 ₪, זאת ממספר טעמים. הנתבעים במכתב מפורט מיום 6.8.17 דרשו מהתובעים סך 7350 ₪ כפיצוי בגין כל נזקיהם והנתבעת הייתה מספיק הוגנת להודות שבמידה והם היו מקבלים את הסכום כלל לא הייתה מוגשת התביעה שכנגד. בנוסף, עיון בהסכם השכירות בסעיף 11.2 מגלה שסכום הפיצוי נקבע באופן שרירותי מבלי התייחסות לטיב הפרה. לכן הסכום כ נקבע כ"קנס" או כסעיף עונשי אוין לתבוע על פיו.

5. גרסת התובעים היא שבעת פינוי הבית ומסירת המפתחות לנתבעת 2 היא עברה איתם מחדר לחדר והיא לא העירה הערה כלשהי לגבי מצב המושכר. התנהלה שיחה לגבי מצב הגינה כאשר התובע שמע מהנתבע שבכוונתו לשים דשא סינטטי ולכן אין מקום שהוא ימשיך להשקות את הגינה. באשר למצב המושכר התובע טוען שלו הנתבעים היו דורשים מהם מראש לבצע תיקונים היו עושים זאת. התובע הוא בעל מקצוע והיה יכול לעשות זאת בקלות וללא הוצאות מיותרות, עובדה שלא באה דרישה בעת מסירת המפתחות.

6. הנתבעת טענה שבעת קבלת המפתחות מהתובעים לא ניתן היה להבחין בנזקי הבית מכיוון שהבית היה מלאה ציוד וריהוט. בדרישת הנתבעים לפיצוי מיום 6.8.17 הם עותרים לסכומים הבאים:

א. בגין ניקוי כללי וצביעת הבית כולל תיקוני טיח וסתימות חורים פיצוי בסך 5000 ₪.

ב. בגין הזנחת הגינה כולל הנחת דשא פיצוי בסך 3500 ₪.

ג. בגין כיריים גז יקרים שנלקחו ללא הסכמתם פיצוי בסך 3600 ₪.

סה"כ הנזק מסתכם בסך 12,100 ₪ ולאחר ניקוי הסכום עבור דמי שכירות המגיע לתובעים נשאר חוב של 7650 ₪.

7. במהלך הדיון התברר שהתובעים וילדיהם ביצעו את צביעת ותיקון הבית. כמו-כן, התברר כי הכיריים אינם כלולים בציוד הבית שהושכר לתובעים בהסכם השכירות (ראה סעיף 10 – תכולת בית).

בניגוד לנאמר בכתב התביעה שכנגד, התובעים הציגו בפני בית המשפט חשבונית מיום 24.12.17 שלפיה שילמו 9950 ₪ בשביל הנחת דשא סינטטי. הנתבעים חזרו וטענו כי במשך כל תקופת השכירות הנתבעים לא נהגו לבקר בדירה ולכן לא הבחינו בנזקים שנגרמו, ובעיקר לא שמו לב להזנחת הגינה.