ת"ק 46768-06-14 נתן נ' אבורוס ואח'

אין מחלוקת שנחתם הסכם 'זכרון דברים' לפיו היתה אמורה התובעת לשכור דירה מאת הנתבע 1. לטענת התובעת הפרו הנתבעים או מי מהם את זכרון הדברים לאחר שהתחייבו כי ישפצו את הדירה המיועדת להשכרה קודם לכניסתה לדירה וכי מספר ימים קודם למועד הכניסה המיועד לדירה הודיעה הנתבעת 2, היא אמו של הנתבע 1, כי עלות השיפוץ גבוהה ולפיכך היא מבקשת להביא לביטול 'זכרון הדברים'.

בנסיבות אלה טוענת התובעת להפרת 'זכרון הדברים' מצד הנתבעים ולזכותה להשבה של 500 ₪ ששולמו על חשבון דמי השכירות וכן לפיצוי בגין הוצאות שהוציאה לצורך מעבר הדירה, שהתבררו כהוצאות לחינם לאור הפרת ההסכם מצד הנתבעים.

מנגד טען הנתבע 1 שהוא הבעלים של הדירה, שלא נחתם בין הצדדים כל הסכם שכירות מחייב אלא לכל היותר המסמך שנחתם הוא אישור על קבלת 500 ₪ להבטחת הדירה. לטענתו היה צריך להחתם הסכם שכירות ביום מעבר הדירה ולצורך חתימתו היתה צריכה לעמוד התובעת בתנאים שונים ולהעמיד ערבויות שונות, שלא ניתנו. בנסיבות אלה לטענתו התובעת היא מי שהפרה למעשה את ההסכם וכי לכל היותר מגיע לה – גם זאת לפנים משורת הדין – החזר של 500 ₪ שנתנה בידי אמו.

עוד טען הנתבע 1 שלא נתן בידי אמו, הנתבעת 2, הרשאה לחתום בשמו על הסכם לשכירת הדירה.

הנתבעת 2 אישרה שחתמה על 'זכרון הדברים', אלא שלטענתה לא הבינה כי מדובר בהסכם מחייב בין הצדדים. לטענתה מי שרשמה את 'זכרון הדברים' היא התובעת והיא שדחקה בה לחתום על אותו מסמך.

המחלוקת בין הצדדים היא אם 'זכרון הדברים' שנחתם בין הצדדים הוא הסכם מחייב ואם הפרו הנתבעים או מי מהם את התחייבותם כלפי התובעת באופן שיש מקום לפיצוי בגין אותה הפרה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.הצדדים חלוקים אם יש לראות במסמך 'זכרון הדברים' הסכם מחייב. אין מחלוקת שהתובעת והנתבעת 2 חתמו על הסכם שכותרתו "זכרון דברים" וזאת ביום 3/4/14 (מסומן נ/1). הנתבעת 2 אישרה בדיון את חתימתה על המסמך (עמ' 5, ש' 30).